– מתי גילוי נאות אינו מספיק –
לא מזמן כתבתי כאן על כך שלא ראוי כי גאולה כהן אבן תגיש את משדר הבחירות המרכזי של הערוץ הראשון, בהיותה בת זוגו של מועמד מרכזי ברשימת הליכוד ביתנו. בעיקר, התייחסתי לתגובתה של רשות השידור שסמכה על “שיקול הדעת, יושרתה והבחנתה המקצועית” של אבן; והסברתי מדוע אלה אינם מספיקים ובדיוק לצורך כך ישנם כללים. כללי אתיקה.
הבחירות עברו ואִתן משדר הבחירות. אבל הבעיות רק התחילו, כפי שניתן היה לִצְפּוֹת. הנה גאולה אבן נדרשת לתת גילוי נאות בפתח עיסוקה בנושא… תיק החינוך. שאותו מחזיק היום, עדיין, אותו מי שהיה מועמד מרכזי ברשימת הליכוד. שגם רוצה להמשיך להחזיק בו.
כך מתארים זאת בעין השביעית (ניתן לצפות גם בווידאו בקישור):
אבן אמרה: "בואו נעשה מהר גי.. אני אעשה מהר גילוי נאות [מדברת תוך כדי צחקוק] על מנת שנוכל לדבר על המשבר הערב, הוא תיק החינוך. כולם יודעים שאני קשורה קשר עז ואישי לשר החינוך (עדיין) גדעון סער. ועכשיו בואו נדבר על תיק החינוך". ניכר היה באבן שהיא נבוכה.
גילוי נאות זה יופי. אבל הוא לא מכשיר כל דבר. הוא נועד לתחומים האפורים. לא לתחומים האסורים. כמו שכבר כתבתי בעבר:
… ודאי שצריך לעשות גילוי נאות על קשרים או עניינים אחרים שעלולים להטות את שיקול דעתו ושיפוטו של הכותב, ולכן יידוע הקוראים בכך מגביר את ההגינות של הדיווח או הניתוח. אבל גילוי נאות איננו תרופת פלא לכל מום. יש מקרים שבהם הכותב צריך להיות מנוע מלכתוב, מעצם הקשר שנחשף בגילוי הנאות שלו. קשה להציב קריטריונים ברורים מתי זה המקרה. אבל כמו פורנוגרפיה, מזהים את זה כשרואים את זה. מה שצריך זה שכל ישר ורגישות. ואולי כמה כללי אצבע שעורכים מיומנים יכולים לנסח. אבל קודם כל ובעיקר, הבנה עקרונית ש"גילוי נאות" איננו פטור גורף ולא צריך להיות הכסת"ח החדש. "גילוי נאות" מתאים לתחום האפור, לא לתחום השחור. לאחרון פשוט לא נכנסים.
לאחרון פשוט לא נכנסים. כי אי אפשר יום אחד להופיע בטקס ההשבעה בכנסת כבת זוגו של שר החינוך, וביום האחר לדון במשדר אקטואליה במשבר שיש סביב תיק החינוך, שבן זוגך מחזיק בו ומועמד מרכזי לו גם בקדנציה הזאת. פשוט אי אפשר.
אז האם שוב האשה משלמת את המחיר? לא, מי שמשלמת את המחיר היא מי שעוסקת במקצוע המוסדר על-ידי כללי אתיקה. (כללי האתיקה לשרים טרם אומצו). ואיש לא דרש ממנה להתפטר, mind you. רק להימנע מלעסוק בנושאים הקשורים לבן זוגה. ובכל מקרה, כל אחד ואחת – שר או עיתונאית – רשאים לנהל מערכת יחסים עם כל אחד ואחת (בהנחה שהשני/ה בגיר/ה). אבל כעיתונאי – וגם כעיתונאית… – הוא לא יוכל לעסוק בתחום שבן-זוגו מעורב בו עד צוואר. שיקול דעת, יושרה ואבחנה מקצועית אינם מספיקים. ובמקרה זה גם לא גילוי נאות. אין כאן שום גוונים של אפור. לא חמישים ואפילו לא שניים. יש כאן פשוט “לא”.
"לא מזמן כתבתי כאן על כך שלא ראוי כי גאולה כהן תגיש את משדר הבחירות המרכזי של הערוץ הראשון, בהיותה בת זוגו של מועמד מרכזי ברשימת הליכוד ביתנו."
– חשבתי שהיא אמו של מועמד מרכזי ברשימת הליכוד ביתנו. (סתם, אני יודע שהתכוונת לגאולה אבן)
תודה, תוקן 🙂
עיתונאי ישראל נגועים באין ספור אינטרסים … רובם ככולם מוסתרים היטב היטב.
האם שאלת את עצמך מה פשר תמונות יחסי הציבור למינהן שמופיעות בידיעות אחרונות? האם קוראי ידיעות אחרונות באמת זקוקים לראות תמונה של מנכ"ל אלעל בביתן האירני בכנס תיירות? ומה באשר לעשות הנסיעות של עיתונאים המוזמנים ע"י גופים מסחריים ומבליטים את המוצר או השרותים של החברה המארחת?
זכותה של גאולה אבן לקיים קשר רומנטי עם גדעון סער ובמקביל לעבוד כעיתונאית כל על הנושא צף על פני השטח וידוע לצופים.
מחפשים עוולות? הגיע הזמן להתייחס לדברים הרציניים: השחיתות של גופי התקשורת בישראל.
מה היה קורה אילו המצב היה הפוך (נאמר, אם סער היה השר הממונה על רשות השידור, מקום עבודתה של אבן)? גם אז זה היה תחום שחור, ואחד מהם היה נאלץ לוותר על תפקידו?
השאלה הבסיסית לגבי האתיקה העיתונאית היא "לצורך מה היא נועדה". אחרי שעונים על השאלה הזו, קל יותר לבדוק אם הימנעות מעיסוק בנושא מסויים תורמת למטרה הזו או לא. לדעתי, הסיבה לאתיקה העיתונאית היא למנוע מצב שבו עיתונאי פועל מתוך אינטרסים שאינם ידועים לקוראיו, הסבורים כי דיווחיו הם ענייניים, וכך משפיע על דעת הקהל באופן מניפולטיבי לצרכיו. לא נראה לי שזה המקרה אצל אבן וסער, כי ברגע שהדברים ידועים, אבן נתפסת בכל מקרה ע"י הקוראים או הצופים כמייצגת של סער בכל מקרה שבו היא תחרוג מדיווח ענייני.
אני נזכר בכתבה דומה שהתפרסמה בגלובס, בשעה שעורכת של ליידי גלובס זאת ורד רמון-אישתו של חיים רמון. האם הראייה לפסילות או לתקינות קשורה לצד הפוליטי?
מה אתה רוצה לומר: שאם לא התייחסתי לזה סימן שאני חושבת שזה בסדר? אולי לא קראתי?
העמדה שלי עקרונית ותקפה לכל צד פוליטי. ואם אתה חושב אחרת אתה כנראה חדש בבלוג.
(אגב, אני לא ב"צד" הפוליטי של חיים רמון. ובמקרה שלו כל התקשורת התגייסה לטובתו, לא רק זאת שעורכת בת זוגו. וזה ממש לא לזכותה של התקשורת).
כן, תגובתי היתה על התקשורת, שממה שהם מפמפמים, ומה שהם משתיקים, קובע את סדר היום הציבורי ואת מראית העין.
נראה לי שבכל זאת צריכה להיות התייחסות לנושא הסיקור-אם מדובר בנושא אינפורמטיבי בעיקרו שראוי לסיקור ויש גילוי נאות-אפשר לחיות עם זה וישנן צרות גדולות הרבה יותר. אפשר גם לקבוע סוג של בקרה פנימית. אם מדובר בדיון בו יש לתת ביטוי לעמדות נוגדות-הבעיה קשה יותר. כך או כך -אנחנו חיים עם בעיות הרבה יותר קשות באתיקה התקשורתית שהבעיה של יחסי אבן-סער נראית באמת הפחות חמורה. הבעיה של אי התייחסות עניינית לפרשיות שיוחסו לסער במכתב המזויף נראית לי בעייתית יותר
מה באשר לקירבה משפחתית בין מגיש החדשות לבא כוחו של מושא הסיקור? האם גם גיא זוהר צריך לציין את עובדת היותו בנו של אביו, עו"ד אלי זוהר, כל אימת שהאחרון מוזכר כעורך הדין של חשוד/נאשם זה או אחר? או שבכלל עליו להימנע מלדווח על ידיעות כאלו?
מי שראה אתמול את גאולה אבן תוקפת (באסרטיביות הגובלת באגרסיביות) ח"כ צעיר מהליכוד (דני דנון או אופיר אקוניס – אני לא מבדיל בניהם) חייב להסכים עם נעמה. הרי היא מראיינת אותו על רצונו להתמנות לשר על חשבון שרים מכהנים. ללא קשר למיקומו של סער ברשימת הליכוד, קשה לקבל מין דיון שכזה של מועמד לשר בעיני עצמו למול זוגתו של סער. כמו שליהי לפיד השעתה את עצמה מכתיבה בזמן הבחירות, כך גאולה אבן צריכה להדיר את עצמה מעניינים אלו.
נעמה, התגובה של sbh מעניינת ומחייבת תגובה משלך, לדעתי.
האם כללי האתיקה תקפים רק כשהסיבה לגילוי הנאות חשופה לעין כל?
האם מעצם העובדה שגאולה אבן היתה הוגנת מספיק (בניגוד, כנראה, להרבה עיתונאים אחרים) להודות בניגוד האינטרסים שלה – יש להחמיר כלפיה ולדרוש את הימנעותה המוחלטת?
לפי השיטה שלך, ארנון מוזס צריך להמנע מלפרסם עיתון כי יש לו אינטרסים, אדלסון כנ"ל,שוקן כנ"ל- לא די במראית עין של הגינות .. אגב חלקם בבוטות מקדמים אינטרסים אישיים דרך העיתון ללא גילוי נאות במסווה של ידיעה אוביקטיבית….. אז נא לסגור את ידיעות,הארץ וישראל היום ,לשיטתך….
@גיא, אני סבורה שהתשובה לכך נמצאת בפוסט שלי.
הגילוי הנאות – כשמו – נועד "לגלות". דווקא דברים שלא חשופים לעין כל, כדי להגביר הוגנות בדיווח או לכל הפחות לאפשר לקוראת/צופה מידע מלא וכך גם מבט ביקורתי על מה שהיא נחשפת לו. (השאלה מה חשוף וגלוי לעין כל לא כ"כ ברורה מאליו. "כולם יודעים" שאבן וסער ביחסים? כל צופי ערוץ 1? לא כולם חיים בביצת הסלבס התלביבית). אבל, כנכתב, "יש מקרים שבהם הכותב צריך להיות מנוע מלכתוב, מעצם הקשר שנחשף בגילוי הנאות שלו". גילוי נאות לא יכול להכשיר כל דבר. אלא שמטרתה של האתיקה העיתונאית איננה רק להציג באופן גלוי את האינטרסים הפועלים. מטרתה גם למנוע ניגוד אינטרסים. סעיף 15א' לתקנון האתיקה המקצועית של העיתונות קובע: "לא יעמידו עצמם עיתון ועיתונאי במצב בו קיים חשש לניגוד עניינים בין חובותיהם כעיתון וכעיתונאי לבין כל אינטרס אחר". הדרישה האתית היא למנוע חשש לניגוד עניינים. אין כאן חשש כזה? כאשר אבן דנה בשאלה למי ילך התיק שבן זוגה רוצה להמשיך להחזיק? כשהיא מראיינת מועמדים אחרים לתפקיד שר? ואחר כך אפשר לדבר גם על מראית העין שצריך למנוע.
באשר לשאלתו הראשונה של sbh, אני סבורה שסער לא יכול היה להיות השר הממונה על רשות השידור… (אגב, זה השר הממונה על חוק רשות השידור…). ואם הוא היה ואז היה מתפתח הקשר בינו לבין אבן, היה עליו להעביר את התיק הזה למישהו אחר.
למי שזה עתה הציע לי לסגור את ידיעות, ישראל היום והארץ (לא שכחת את מעריב ועוד כמה?) – אוקיי, מייד – אתה יכול לעיין בשאר הס"קים של אותו ס' 15, ומה שהם דורשים מעיתון ובעליו. זה לא הכול (לסגור) או לא כלום, כמו שזה לא שאבן נדרשת להתפטר מתפקידה. והרבה יותר חשוב: בדיון אתי חיוני להבחין בין המצוי לרצוי. האתיקה דנה באחרון. בראוי. "קוזי פאן טוטי" אינו טיעון תקף בהקשר זה.
באשר לשאלה אחרת שעלתה כאן לגבי גיא זהר: ראיתי פעם אחת תכנית שבה הוא הזכיר את אביו, וחשבתי שזה מאוד לא נאות שאין גילוי נאות. צריך לחשוב אם עדיף לא לדון בעניין באותו משדר שמגיש/ה המעורב/ת (יש עוד תכניות אקטואליה בערוץ 10 וגם בערוץ 1). גילוי נאות זה מינימום, אבל כאמור לא יכול לשמש כסת"ח לכל עניין.
את דעתי שלי כתבתי, כמו תמיד ברשימה עצמה. זה בסדר גמור לא להסכים איתה. יש גם בהחלט מקום לדיון מתי גילוי נאות מספיק ומתי לא.
ולסיום, לטוענים שיש בעיות יותר חמורות (נכון): אתם מוזמנים לכתוב עליהן (על חלקן כתבתי). כבר התייחסתי יותר מפעם אחת ל"טיעון" בתגובות בנוסח "אז למה את לא כותבת על Y?" כשאני כותבת על X. לא רק שאי אפשר לכתוב על הכול ביחד, אלא (אכן הפתעה!): בבלוג שלי אני בוחרת על מה לכתוב. התגובות בבלוג מוזמנות לדון במה שנכתב ולא בשאלה למה לא כתבתי על משהו אחר.
[…] השפתיים של אבן אמש. על הגילוי הנאות כתבתי קצת היום, ונעמה כרמי כתבה […]
לגמרי
מה שמעניין זה בחירת המלים שלה לתאור הקשר. היא לא כתבה שהוא בן זוגה או הפרטנר שלה (חבר אני מניח זה מונח השמור בעיקר לצעירים), אלא בחרה במודע לדבר על קשר עז ואישי כאילו היא ממתיקה סוד. רק חסר שהייתה מצחקקת כמו טינאייג'רית שלא רוצה לחשוף את החבר החדש שלה.
שלום
הבעיה היא הפיכת הגילוי הנאות לסבון מחטא. למה הדבר דומה? עכשיו כשכולם יודעים שמר
דרעי הנו גנב שפוט הוא נקי ו"בסדר" לעומת כל הגנבים שטרם נתגלו וטרם נשפטו. כמו באמירה
התלמודית על כך שראוי, כביכול שמי שמנהיג את הציבור תהיה קופת שרצים תלויה מאחוריו.
התוצאה היא חברה שתונהג ותשורת ע"י פושעים שבית המשפט אישר שהם כאלו. אזי הפשיעה,
הגילוי, השפיטה ובסוף העונש המטהר יהיו שלבים בסולם של קידום מקצועי ופוליטי. יש ארגונים שאינם נוהגים כך. מר דרעי לעולם לא יקבל משרה כל שהיא בבנק שוויצרי. בבנק ישראלי? איני בטוח. ונחזור ממשל לנמשל. כל קריין ו/או עיתונאי בתקשורת יצהיר על קשריו ומאותו רגע יהיה חופשי לטפחם להשגיבם ולמכור שירותיו בתנאי שהצהיר על כך למפרע. יש מי שמהגרים הרחק מחברות שנוהגות כך, כמו סרטן, זה מתפשט וזה קטלני.
כן,דרעי לא יקבל משרה בבנקים השוויצרים ? אלו הבנקים שהעלימו 50 שנה את כספי נספי השואה ובמשך 100 שנים ,עד לאחרונה, בחסות חוק הסודיות הבנקאית כל המאפיות וסוחרי הסמים ידעו שזה המקום הבטוח לכסף שלהם ,לשם ה fbi והאינטרפול לא יגיע… הם לא יקבלו את דרעי ? פשששש,סחטין על היושר המדהים שלהם.
השתכנעתי, "שואה" זה הגריז הכי אוניברסלי בעולם, הולך עם כל דבר, משפר כל טיעון משכנע כל יריב. אבל, גם יהודים בכל העולם מברזיל, פרו, ואגנטינה עד הודו ודרום אפריקה הפקידו בשוויץ את כספם, אחרי השואה ! כי סמכו על השוויצרים, חלק מכסף זה תרם לקימום הציונות, זה עולם מורכב, בעצם מורכב מאוד. כספים ממקורות עלומים? לפי השמועה מופקדים היו גם בבנקים ישראליים, אנגליים, קפריסאים ולבנונים בין היתר. בנקים מנצלים מפקידים? על הבנק למסחר ואתי המשתחררת שמעת? ומידוף לא היה שווצרי, למרות השם, כה לא יהודי. עדיין גנבים עם תעודות לא מתקבלים לעבודה בבנקים מסודרים, גם לא גנבים יהודים ו/או צוענים ואו גנבים אחרים שבני קבוצת הייחוס שלהם סבלו בשואה.
אגב, מישהו כבר חשב על ניגוד אינטרסים בבדיחות ובסאטירה של ליאור שליין? אולי הוא יצחק פחות על בת זוגו? אולי יותר על יריביה? אולי הוא כבר עשה את זה?
[…] יכלו להתאפק: נעמה כרמי, אני, אני, אליק מרגלית במעריב, מתי גולן […]
[…] מתי גילוי נאות אינו מספיק – ד"ר נעמה כרמי בהסבר קצר על מה שאמור להיות ברור מאליו: הודאה בדבר ניגוד עניינים, אינה מבטלת את הניגוד (בהקשר של אבן וסער ובכלל). […]
[…] ובקשר שלה עם השר גדעון סער נכתב כבר לפני חודשים. למשל, נעמה כרמי כתבה כבר במרץ שלפעמים גילוי נאות לא מספיק יותר. חתונת […]
[…] הקושי האתי שמולו ניצבות גאולה אבן ורשות השידור. בפוסט שני גוונים של אפור (מתי גילוי נאות אינו מספיק), שנכתב אחרי שהיא נאלצה […]
[…] שני גוונים של אפור (12.3.2013) […]