תנאי כליאה כאמצעי לחץ
‘חוק שליט’ – הכוונה להחמיר את תנאי הכליאה של אסירי החמאס כדי ללחוץ על ארגונם לשחרר את שליט או למצער להעניק לו תנאי כליאה הולמים – אושר בוועדת השרים לענייני חקיקה. חסר לי מידע בשאלה האם מדובר במי שהורשעו בעבירות או בעצירים מינהליים. כך או כך, ברור שאסור לנקוט בצעדים שהם כשלעצמם לא חוקיים. למשל, לו היו אסירים אלה שבויי מלחמה, אסור היה לפגוע בתנאים המובטחים להם באמנת ג’נבה השלישית רק כי הצד השני פוגע בשבויי המלחמה שלי. החובות שמטיל המשפט ההומניטרי מבחינה זאת אינן הדדיות. כדאי להזכיר בהקשר זה שגלעד שליט איננו שבוי מלחמה משום שמעמד כזה ניתן רק בסכסוך מזוין בינלאומי.
ישראל עצמה איננה מתייחסת לעצירי החמאס כשבויי מלחמה אלא כאל אסירים פליליים (שנשפטו), או כאל עצירים מינהליים שביטחון המדינה מחייב את מעצרם. לגבי שתי הקטגוריות כאחת, אסור לנקוט בצעדים שמהווים עונש לא אנושי או להחזיק אותם בתנאים לא אנושיים הפוגעים בכבוד האדם.
קיימת הבחנה בין תנאים שהמדינה חייבת לספק לכל אסיריה, לבין תנאים שאינם מחויבים על-פי דין ונחשבים בהוראות השב”ס להטבות. אבל גם אם מחמירים בתנאים שהמדינה אינה חייבת לספק לכל אסיריה, על ההחמרה לעמוד במבחן האפליה: האם מדובר בהבחנה מותרת או באפליה אסורה בין אסירים שונים? האם העובדה שמדובר במי שהוא חבר בחמאס מהווה שיקול ענייני בהבחנה בין התנאים הניתנים לו לבין תנאים של אסירים אחרים?
אך השאלה העקרונית החשובה ביותר היא האם מותר להחמיר בתנאי אסירים כדי ללחוץ על הארגון שלהם להתייחס לאסיר שלי בדרך הומנית? נראה כי יש בכך פגיעה בכבוד האדם, שמתייחסים אליו כאל אמצעי. כידוע, אסור להחזיק בני-אדם כבני ערובה. השימוש בהם על-מנת ללחוץ על הצד שכנגד עלול להתפרש ככזה.
(תודה: ד’).
רייכמן ובצלם
פרופסור אוריאל רייכמן מפרסם היום מאמר תגובה המבהיר, בין השאר, את עמדתו בעניין בצלם, שהתייחסתי אליה בפוסט קודם. הבעיה במאמר זה היא דווקא מה שהוא מבהיר. כותב רייכמן:
הקושי שלי עם "בצלם" אינו קשור לנושאים שהארגון מטפל בהם, אלא לפוליטיקה של ראשיו. מי שמנסה לאכוף את השקפתו באמצעים כוחניים כמו חרמות מטעם מדינות וגופים זרים, ומי שמטיף לפעולות שמטרתן חיסול הרוב היהודי במדינה באמצעות יישום זכות שיבה לפלסטינים או מדינה אחת בין הירדן לים, מעוניין בעיני להפיץ תעמולה אנטי ציונית, לא לתקן עוולות.
והקושי שלי עם עמדתו של רייכמן הוא הזיהוי שהוא מבצע בין בצלם כארגון, על עמדותיו ואופן פעולתו, לבין השקפותיהם הפוליטיות של “ראשיו”. היו ויש בין ראשיו של בצלם מי שתמכו בעמדות שרייכמן מתאר. והיו ויש גם אחרים, עם עמדות שונות. זאת, לדעתי, כלל איננה הנקודה. הרי כל אדם – גם אם הוא פעיל בארגון לזכויות אדם – זכאי לעמדות משלו. השאלה אינה זאת אלא האם יש הפרדה בין העמדות אלה לבין העמדות שמבטא הארגון ואופן פעולתו. אני מסכימה, ואף כתבתי על זה, שעלול להיגרם נזק לארגון עצמו ולדימויו הציבורי אם הוא מזוהה עם עמדות פוליטיות. במיוחד כשמדובר באנשים שאינם מסוגלים, או רוצים, להבחין בין עמדותיהם האישיות לבין מה שהארגון מחויב לו; ומנסים להשתמש בארגון כקרדום לקידום השקפותיהם הפוליטיות. זה קורה פה ושם גם בארגונים האלה, בעיקר בצוות העובדים אבל לפעמים גם בהנהלה הנבחרת. לכן אני בהחלט סבורה שאנשים הממלאים תפקידים בארגונים ומזוהים עִמם, צריכים לנקוט משנה זהירות בהתבטאויותיהם הציבוריות, בשל האחריות המוטלת עליהם. באופן אישי, הפסקתי את פעילותי המפלגתית בזמנו גם בשל כך שנבחרתי למלא תפקיד בארגון כזה. אבל זה בהחלט לא מחייב את כולם. מה שיש לבדוק הוא האם בצלם חורג מהמנדט שלו כארגון לזכויות אדם בשל העמדות הפוליטיות של מי מאנשיו? למיטב שיפוטי, המתבסס על היכרותי עם הארגון במשך שנים, התשובה שלילית. לעומת זאת, רייכמן איננו מספק ולו דוגמא אחת לכך שעמדותיו של בצלם עצמו הן כאלה או שפעילותו – שממנה, כזכור, הוא מסתייג – מוטה באופן כזה. הוא איננו מצביע על הסכנה הפוטנציאלית בכך, או מביא דוגמאות לכך שזה קרה. כל שהוא עושה הוא להשליך מעמדותיהם הפרטיות של חלק מראשיו לארגון עצמו ובכך לעשות לו דה-לגיטימציה. וזה כבר חצי דמגוגיה.
קרוא וכתוב 
רייכמן הוא איש שינוי מובהק. ככזה, הוא אינו מחוייב לליברליזם ולא לשלטון החוק, אלא במידה שזה האחרון מסייע להנצחת כוחו של המעמד השולט.
חוץ מלהטיל רפש על רייכמן לא אמרת כלום, וכן האספסוף הסמולני שדוחק בנו לוותר על ציביונה של המדינה לא יכול לבוא בטענות שהוא נתפס כהזוי ולא כחלק מהמשחק.
"ציביונה של המדינה" הוא לא משהו שאפשר לאכוף ולשמר באמצעים מלאכותיים וכוחניים. הוא נובע מציביונם של האזרחים. כך לדוגמא בנוגע ל"מדינה יהודית". המדינה תהיה יהודית במידה שאזרחיה יהיו "יהודים" ובמידה שהם ירצו שהמדינה תהיה "יהודית". כל הדיבורים האלה על "להכיר בישראל כמדינה יהודית" אינם אלא קוד ל"התחייבו שגם אם היהודים יהפכו למיעוט במדינה, הם בכל זאת ישלטו בה ויקבעו את אופיה". לא עובד ככה. לא בדמוקרטיה, בכל אופן.
במקום לקשקש על "יהודית ודמוקרטית", השאלה האמיתית היא – אם אתה צריך לבחור, מה יותר חשוב לך, יהודית **או** דמוקרטית? אני לא חושב שהשניים חייבים לסתור, אבל אם חייבים לבחור אני בוחר דמוקרטית. ואתה?
שאלת שאלה חשובה ואני אנסה כמיטב יכולתי לענות לך: זה מאוד יפה להצהיר על נאמנות ללא סייגים לדמוקרטיה על פני ציביון אבל יש משתנים שתמיד רצוי לקחת בחשבון כמו הפרט הטריוויאלי הזה שנקרא "הצד השני", אם הצד השני מוכן בהיותו רוב לתת לך זכות לחיים בכבוד שגשוג והגדרה עצמית אז אפשר לדון בכובד ראש בהחלטה הכבדת משקל הזאת ולבחור בדמוקרטיה על פני אתניות, אבל מה קורה עם הצד השני לא מחוייב לכך? האם אתה למשל יודע שהחיים של היישוב הישן לפני הציונות היה גיהנום על פני האדמה? הערבים התייחסו למיעוט היהודי בצורה מבזה וזה למרות שלא הייתה ציונות או איום על הערבים כקולקטיב האם יש להניח שאחרי מה שעברנו עם הערבים הם ייהפכו לשומרי זכויות אדם גדולים יותר ? אולי בחלומות הלילה של הסמול הסהרורי והדפוק. בוא ניקח לדוגמא את דרא"פ: הסמולנים ההזויים ראו בה תועבה בלתי נסבלת בגלל הממסד הגזעני שלה אבל 15 שנה אחרי האפרטהייד דרא"פ בלי ממסד גזעני רקובה לאין ערוך ופחות שיוויונית ממה שהייתה בתקופת האפרטהייד אבל את הסמול ההזוי בעל החשיבה הבינארית זה לא מעניין כי זה לא עסיסי לתקוף שחורים נחשלים ונכשלים וממילא אי אפשר להשחיל את המילים "קולוניאליזם" ,"דיכוי" ושאר ירקות. גם האירופים מתחילים להתעורר מהחלום הרב תרבותי ההזוי ומסרבים לקבל בהכנעה את הגורל הדמוגרפי המאיים שינחת עליהם בעתיד ואני מניח שעוד עשור או 2 אירופה תתתפוצץ מאלימות כאשר האדם הלבן לא יסכים להפוך למיעוט. אז לשאלתך לא: אני מעדיף אתניות על דמוקרטיה משום שהצד השני לא מפליץ על דמוקרטיה ממטר ובטח לא מתכנן לנהוג בי בשיוויוניות או הגינות שהם יהיו ההגמוניה וזה עוד לפני שדיברנו שלפלסטינאים יש אופציה למדינה קטנה ואין שום סיבה שלי לא תהיה את חלקת האלוהים הקטנה שלי.
1 אני רוצה להאמין שאסירים בישראל זוכים למינימום לו ניתן לצפות, בלי להיכנס כרגע לפירוט מה אמור להיכלל במינימום הזה. די ברור לי שצפיה בטלביזיה ולימודים הם מעבר לאותו מינימום. השאלה היא מדוע יש צורך בחקיקה לשינוי תנאי הכליאה ואי אפשר לבצע זאת במסגרת המדיניות השוטפת כלפי האסירים. אינני מסכים שהרעת התנאים פסולה כי היא הופכת את האסיר ל"אמצעי", זה איננו פסול כל עוד כאמור, נשמר לאסיר אותו מינימום סביר.
2 פעמים רבות ההבחנה בין דעותיהם הפרטיות של ראשי ארגון ו/או פעיליו הבולטים ובין מדיניות הארגון קשה לאבחנה. דווקא חשיבות פעולתם של ארגונים להגנת זכויות האדם (ללא מרכאות) אצלנו מחייבת לדעתי את מוביליהם לגלות אחריות כדי שלא לפגוע בסדר היום החיוני באמצעות הכתמתו ב"דעות פרטיות" אנטי, פוסט או א-ציוניות.
לגבי 1. נראה לי שבמקרה הזה עוד לפני השיקולים האתיים, השקולים הפרקטיים מעמידים את החוק במערומיו.
זה לא יעזור ולא יקדם כלום בעניין שליט. הטעם שנשאר מהחוק הזה הוא של ניסיון לשחד את האספסוף באקט נקמה שבבסיסו אידאולוגיה של טירונות שענישה קולקטיבית היא בה הנורמה.
לגבי 2. הציטוט מביך את אומרו. מה זה בדיוק אמצעים כוחניים? חרם הוא כלי מצוין להביע דעה ולנסות לשנות.
מדוע אנטי ציונות נחשב למוקצה? אנטי ציונות היא דעה לגיטימית בדיוק כמו הציונות.
אני מבין את מניעיהם של אלה המבקשים להעניק מידה כנגד מידה לאסירי החמס. מבין ולא מקבל. הרי מרגע שנטשנו את מוסר 'המידה כנגד מידה' כמו 'עין תחת עין' ו'שן תחת שן' כל רגרסיה שנגלה בכיוון תשליך בסופו של דבר עלינו. וחוקי חמורבי ממתינים לנו מחייכים בקצהו של מידרון החלקלק. הבעיה שישנם בינינו ציבורים גדולים שממש משתוקקים כבר להגיע לשם.
ולגבי רייכמן, לא הייתי קונה ממנו ספר חוקים יד שניה.
אנטי ציוניות אינה פסולה – לדעתי זכותו של אדם להאמין שהציונות נולדה בחטא ופועלת בחטא.
השאלה היא האם אותו אדם מוכן לשלם את המחיר הציבורי של אמירתו זו.
כיון שבמדינה שמחייבים את המערכת ללמד תכנית לימודים מסוימת (שמי שאינו מלמדה מתסכן בעובדן תקצוב החינוך) שכוללת תכנים שישנם אחדים חושבים שאינם לרוחם – בהחלט יהיה מי שיאמר שגם מי שפועל או מביע דעות אנטי ציוניות אינו זכאי לתקצוב ממשלתי
ההבחנה בין דעותיהם הפרטיות של ראשי ארגון בצלם לארגון עצמו היא חסרת תוקף עובדתי ומוסרי . לאבחנה כזאת יש מקום כאשר מדובר בתנועה פוליטית וחברתית גדולה שבה יש עמדות שונות גם לפעמים מרכזיים. כאן מדובר בארגון קטן, לא חברתי, הנשלט על ידי ראשיו שהם פעילים בשכר,התלוים בתורמים הגדולים לפרנסתם, והם הנותנים את הטון וקובעים את תוכנו הממשי של הארגון.
במקרים כאלו מותר וחובה לעשות "הרמת מסך". כל בר דעת מבין מהו ארגון בצלם למעשה מול מה שהוא מתיימר להיות ובפועל מדובר כיום בארגון מסוכן ביותר עם מטרות עוינות בפירוש.
אגב- האם מחר כשכל חברי ממשלת ישראל יאמרו באופן פרטי שיש לשלול אזרחות של ערבים,נניח להם להסתתר תחת המסווה שלא מדובר בעמדת ממשלה ככזו אלא בדעות "פרטיות" -לא נראה לי.
ראשיו אינם "פעילים בשכר, התלויים בתורמים הגדולים לפרנסתם", אלא מתנדבים. ראשי בצלם – יושבי-ראש הנהלת הארגון, שאליהם כיוונו רייכמן ואחרים – פועלים בהתנדבות. הנהלת הארגון בהנהגתם היא המתווה את מדיניותו.
את המדיניות בכל הארגונים הללו קובע בדרך כלל הסגל המקבל שכר-ללא קשר לניהול הפורמלי ומי היו"ר המוכתר-אני מניח שכך גם בארגון בצלם.מכל מקום לא בשכר העקר -למרות שמקור התרומות של הארגון בעייתי,האבחנה בין דעות פרטיות לעמדת הארגון היא המלאכותית
אגב יהונתן דחוח-הלוי ענה באופן הרבה יותר ממצה ויסודי לטיעון ההפרדה בין הכובע הפרי לכובע של הארגון
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-47819-00.html?tag=14-48-31
וגם אני עניתי בבלוג שלי להאשמות המופרכות האלה:
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-48129-00.html?tag=15-53-18
יהונתן לחוח-הלוי ? עליו אתה נסמך? גב' מיכאלי ענתה לו אחת לאחת.
כתבת "נראה כי יש בכך פגיעה בכבוד האדם, שמתייחסים אליו כאל אמצעי". כעקרון זה נכון. אבל יש לזכור כי ארגון החמאס הוא ארגון וולונטארי. משמע כל חבר בו מזדהה אקטיבית, מעצם חברותו, עם הארגון ולכן יש לו לפחות אחריות כלשהי למעשי הארגון. דומני שזו סיבה מספיק טובה להפלות בין אסירים.
שנית, בהנחה (ובשלב זה זו הנחה בלבד) שהרעת תנאי האסירים תקדם את שחרור גלעד שליט, האם אי נקיטה בצעדי ההחמרה אין משמעה פגיעה בכבודו של גלעד כאדם? למצער לזכותו להיות בקשר עם משפחתו, שלא נאמר להיות אדם חופשי?
ואכן, הרעת תנאי אסירי החמאס מוצדקת אם (ורק אם) תשמש מכשיר לשחרור גלעד שליט. שהרי נקמה או "מידה כנגד מידה" אינן בגדר השיח הראוי (politically correctness) במחוזותינו.
המטרה היא: שחרור שליט.
אם החוק יביא לכך שבעקבות ההחמרה תעלה שוועת אסירי החמאס עד לשמי עזה וישוחרר גלעד שליט ,אז מדוע חיכו עם לחוק הזה 4 שנים?
אם החוק לא יביא לשחרורו של שליט, אז למה זה טוב?
אין לי מושג למה חיכו. אולי כי היתה תקוה במו"מ ולא רצו לגרום לניתוק מגע ולתוצאותיו הקשות (ע"ע רון ארד). אולי היססו לנקוט בצעד קיצוני. אולי פחדו מהתפרעויות אסירים. אולי בגלל פוליטיקה גלובלית. אולי בגלל חוסר כשרון.
אולי… אולי… אולי…
יחד עם זאת, בשלב זה אין איש היודע אם הרעת התנאים תביא לשחרור גלעד שליט. כל שיש הן רק הערכות והשערות שונות. מה שלא פוטר מהצורך לנסות. כל עוד הפגיעה בבני אדם אחרים היא אנושית ומידתית.
אז המטרה מקדשת את האמצעים? אם בכל יום מדינת ישראל תוציא להורג אסיר חמאס למען המטרה שהיא שחרור שליט, האם גם זה נכנס תחת מכשיר צודק?
הרי חוק הזה הוא בדיחה מכיוון שהוא לא נחקק בשביל גלעד שליט אלא למען האנשים הרבים בישראל הרוצים נקמה ותו לא. יש להאכיל את המפלצת, היא רעבה והיא לא תדע שובע אז שהיא תבלע גם אותנו.
לשרית מיכאלי-קראתי בזמנו את תגובתך בעיוןרב וצר לי לומר שכולה הייתה במישור הפורמאלי ולא המהותי. זו אותה התייחסות של העמדות של הארגון הן כאלו, כי המנדט שלו מוגבל ועל כן כל מה שלא שייך למנדט אינו עמדה של הארגון. כיום אפילו במקום בו גורסים הפרדה בין הארגון כוחותיו וסמכויותיו על פי מסמכי היסוד שלו[כמו פעם בחברות ועמותות]לבין הפרטים הממלאים בו תפקיד-כבר לא גורסים הפרדה מאלכותית כזו. על אחת כמה וכמה בארגון שהמוטיבציה האידיאולוגית היא מהות קיומו. צר לי, הטיעון הפורמלי אינו לעניין ואינו אמין-טיעונו של דחוח הלוי הרבה יותר משכנע בהיותו עוסק במהות ולא בפלפול משפטי די מפוקפק גם מהבחינה המשפטית. אגב את הגדרות מטרות הארגון אפשר לשנות גם פורמאלית מהיום למחר.
הדבר התמוה הוא שאת לא בוודאי היית מקבלת הבחנה כזו אצל אחרים. אם מחר כל חברי מועצת יש"ע באופן פרטי היו קוראים לפעולות גמול בשטחים האם היית מבחינה בינם למועצת יש"ע הגוף המאוגד? קדחת!
הי דב, קודם כל, הדוגמה שנתת ממחישה את בעייתיות הטיעון. מניין הגיע הרעיון שכל צוות בצלם והנהלתו תומכים בזכות השיבה? אפילו בן-דרור ימיני לא טען את זה. הוא הצביע על מספר נושאי תפקידים בהווה ובעיקר בעבר, וניסה ככל יכולתו להתעלם מכל מי שלא התאים לו לתזה.
שנית – אני בהחלט חושבת שאפשרי ונכון שאנשים יעשו הפרדה מקצועית בין השקפת עולמם לבין עבודתם. אנחנו מצפים מעיתונאים לדווח על החדשות בלי להכניס לסיפור את נקודת המבט שלהם, ולעיתים מאפשרים לאותו אדם לשמש בתור פובליציסט ורפורטר באותו כלי תקשורת. לא טענתי שזה תמיד קל, אבל אני דוחה את ההנחה שארגון הוא אוסף של אנשים שעושים מה שמכתיבות להם עמדותיהם הפוליטיות (ובמקרה של בצלם מקדמי התיאוריה הזו מייחסים כמובן רק דעות קיצוניות). ברור שצריך להציב מנגנונים שמפקחים על העניין, ולשמור שלא תהיה חריגה מהמנדט שהארגון קבע לעצמו אולם שוב – למה אתה מניח שעובד בצלם לא יכול לעשות דבר שעיתונאי עושה כדבר שבשגרה?
לשרית,
משתמע מטיעונך כי לא כל חברי הארגון הבכירים תומכים בזכות השיבה.
האם תוכלי להביא דוגמא נגדית של התבטאויות פומביות של בכירים בארגון נגד זכות השיבה?
הן כדי לתמוך בטיעונך הנ"ל והן כדי להראות כי חברי הארגון מפרידים בין עבודתם המקצועית לבין דעותיהם הפוליטיות.
לגבי ההתייחסות של "בצלם" לסוגיית הפליטים הפלסטינים, נראה לי שניתן להציע משל. נניח, במדינה מסוימת מתנהל רצח עם (או כך לפחות הדברים נראים לפי דיווחי תקשורת). אירגון לא-ממשלתי מסוים מפרסן דו"ח, בו הוא בוחן עדויות לגבי המתרחש במדינה הרלוונטית וגם בוחן את האפשרות של פעולה צבאית בינלאומית נגד רשויות המדינה הנ"ל על-מנת להפסיק את מה שמתואר כרצח עם. אחד ממחברי הדו"ח מתראיין באיזשהו מקום, ואומר שהוא אינו שולל התערבות בינלאומית כאמור, שייתכן מאוד והתערבות כזאת תשפר את מצב זכויות האדם במדינה, אבל ההחלטה על ההתערבות בפועל היא החלטה פוליטית, ואירגונו אינו יכול להביע עמדה מפורשת בעד או נגד.
האם במצב כזה נאמר שהאירגון המדובר תומך בפעולה צבאית נגד המדינה החשודה בביצוע רצח עם?
לשרית-נראה לי שאת הראשונה שלא אמורה להתייחס לעבודה בארגון בצלם כאל משלח יד כמו עו"ד או רופא שהעוסק בו אמור לתת שירות ללא קשר להשקפותיו האישיות. לעשות זאת ביחס לפעיל ארגון בצלם מקביל לדרישה מכומר למלא את שליחותו למרות שאינו מאמין בשילוש הקדוש באופן פרטי-יש גבול
מהותה של העבודה בארגון בצלם נובעת ממחויבות אידיאולוגית. נושאי הפעולה נבחרו על בסיס אידיאולוגי ואין לתמוה שלמבצעי העבודה ונושאי התפקידים יש השקפות המדריכות אותם בביצוע המשימות שנטלו על עצמם. עד כאן זה לא מפריע בהכרח -כי כל עוד הארגון תחם עצמו -הוא זכה להאזנה ושיתוף פעולה כולל מצה"ל. הסטיה מאופן התנהלותו הפניה החוצה וההכרה שנושאי זכויות האדם הפכו לנושאים פוליטיים וכאמצעי לשלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית או בכלל ושדרך אמצעי זה מושגות תוצאות פוליטיות הרסניות -תגרום בהכרח למעקב צמוד אחר השקפות פעילים מרכזיים בארגון.
ברור לכל כיום שמדובר בהשקפות הקיצוניות ביותר בשמאל,אלו השוללות בתכלית את קיומה של ישראל כמדינה יהודית,תומכות במדינה הדו לאומית ומבחינת הרוב המכריע של הציבור היהודי מסכנות עצם קיומנו הפיזי באזור.
אי אפשר מהותית לעשות את ההפרדה שאת חותרת אליה-לבקש מאיתנו לעשות זאת זה כמו לבקש להפריד בין הכנסיה לפדופיליה למרות שהתגלו המון מקרים של כמרים שעברו עבירות מין בקטינים-המאמין האדוק ביותר מתחיל לתמוה על הקשר.
בצלם מייצגת עמדה אנטי ציונית לא יעזרו הטיעונים וההתפלויות,וככזה אין לו אחיזה בקרב הציבור ורוב אזרחי הארץ חושבים ומבטאים את זה בגלוי בצלם הוא ארגון שמאלי קיצוני ,עצם קיומו תלויה במלה קיצוני ביום שיחליט הארגון להיות שיוויוני הוא יחדל להתקיים.קשה לא להתייחס לדברים הבאים כשנאה נטו
ליזי שגיא, מנהלת אגף המידע ב"בצלם", כתבה בעבר בפוסט פרובוקטיבי על יום הזיכרון: "יום הזיכרון לחללי צה"ל הינו קרקס פורנוגרפי של הכתרת השכול וסתימת הפיות" "בשם מדינת היהדות גזלנו אדמות, רצחנו, הרעבנו, הצמאנו, בגדנו, שיקרנו לעצמנו ולכל העולם" "בצלם": "העמדות אינן עמדות הארגון
העמדות אינן עמדת הארגון? מצחיק כי ליזי שגיא היום מנכלי"ת הקרן החדשה (אני לא בטוח,)אם כן, אלה העמדות האמיתיות של כול הארגונים מתוצרת הקרן שנאה ותיעוב לכול מה שישראל מייצגת. ההתפלויות כחלק מתשובות ידועות מראש כשאחד מבעלי התפקידים עובר קווים ומבטא את שנאתו ברבים
מנכ"לית הקרן החדשה היא רחל ליאל. אבל למה לבדוק.
כתבתי שאני לא בטוח. תודה על התיקון
תגובה של מנכ"לית בצלם לרייכמן
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1170537&contrassID=1&subContrassID=14&sbSubContrassID=0
הי נעמה, תודה על הפוסטים המעניינים.בתור קורא של הפוסטים בעיקר דרך rss, האם את יכולה בבקשה לשנות את ההגדרות כך שכל הפוסט יופיע ולא רק משפט ראשון?
בקורא הרסס שלי, ברגע שעושים double click על הכותרת הפוסט כולו מופיע בקורא.
בכל מקרה, אבדוק שינוי הגדרות.
היות וחיים היום בעולם של קופסאות ושיבוצים ואיני רוצה להקרא פשיסט וכ"ו. לדעתי יש לצאת אתמול מיהודה ושומרון. בעולם שבו הכנסת מחוקקת חוקים על משקל נשים צריך חוק שאדם השורף שדה, מטע או כרם נכנס למאסר עולם שיקצב רק לאחר עשרים שנים בכלא ויש עוד. בויכוח בין דחוח הלוי לשרית מיכאל הוא משכנע הרבה יותר. הסיבות? ראה דב ואחרים.
היום ב"הארץ" כתב תגובה לרייכמן מג'סיקה מונטל מנכלית בצלם. ראה אוסף השמות השגויים לעיל, מקום למחשבה על עובדות בעולם הבלוגים והתוק-בקים.
טענותיה שונות מקו הסנגוריה של בעלת הבלוג. להלן תגובתי
1. היא מציגה עמדה שחרם על ישראל הנו פגיעה בזכויות אדם. אודה מאוד למידע על מספר הפעמים שבצלם פרסם עמדה זו בחו"ל או בקש ממי שצטט אותו באל ג'זירה למשל לומר זאת בקול רם. ראה החרם הערבי על ישראל.
2. היא מתייחסת בדבריה אך ורק לפעולות של בצלם בתוך ישראל אין ולו מילה וחצי מילה על פעולות בצלם ופרסומיו מחוץ לישראל. כבר נאמר שספין או חצי אמת גרועים משקר מושלם. עיקר הטענות כנגד בצלם גם של ריכמן הנן מעשיו ודבריו של בצלם בחו"ל. לרבים הם נראים כנסיונות לדימוניזציה ודילגיטימציה של של ישראל וזאת על ידי הדגשה מופרזת של הרוע הישראלי הקיים [ולא לתפארת] והשתקת, העלמת, הסתרה של הרוע בצד השני. יש הטוענים כי דוגמה לכך בדו"ח גולדסטין. כאן כרגע היא העובדה שלא שמעתי ולא קראתי עליה עד כה, מי ומתי קרא בלועזית אמירה של בצלם נגד החרם האקדמאי ומקדמיו הפוגעים בזכויות אדם?. אני מתייחס בחשד לעובדה שהמנכלית לא עונה לתעייה זו – הפעילות הרעשנית העצומה הלא שיוויונית של בצלם בחו"ל.
3. בניגוד לסניגוריה שהופיעה כאן בכמה בלוגים המנכלית מודעת היטב לעובדה שדעת המנהיגות משפיעה. ואומרת שיש לחברי בצלם "מחויבות לעתיד מדינת ישראל…." לא פירשה איזה עתיד. יש מילים כמו "קיום בשלום" "יחסי כבוד ושכנות עם ערביי המזה"ת" ועוד. יש יותר מדי חלקלקות אדווקטית אצל רבים מסנגורי בצלם.
4. כותבת הגברת "המצור החונק את רצועת עזה" זו פשוט אינה אמת. ישראל מעבירה לעזה מאות אלפי קובים מים, מאות אלפי קילוטים חשמל, מאות מכוניות נושאת מזון וצרכי בית, עשרות חולים מטופלים בישראל. לפי האו"ם אין חוסר של מזון. ישראל בעולם מטורף זה מיצבת את המטבע של עזה ומאפשרת בכך מסחר וחיים תקינים ואפשר להוסיף ולהוסיף. יש דברים שישראל אינה מעבירה לעזה כמלט וחומרים העשויים לשמש בלוחמה. אלו, כשהם חיוניים, מגיעים ממצרים דרך המנהרות. דברי הגברת הרעים, הלא אמיתיים המפיצים כזב על ישראל מופצים בעולם יום יום שעה שעה. הם פוגעים בזכויותי כאזרח ישראל, שלא יפיצו עלי עלילות כזב ולו ברמז משתמע. דברי לא אמת אלו מהווים בסיס ללוחמה הפסיכולוגית תקשורתית של תורכיה ואחרים נגד ישראל, בין היתר. אם שומרי זכויות אדם הם שיפרסמו כמה תרופות העבירה ישראל לעזה [ כל מה שביקשו תמיד בזמן ] לעומת תורכיה ודומיה.
אני לא השתכנעתי מדברי גברת מונטל בעיקר מהעובדה שלא ענתה על הטענות בקשר לעמדת מנהלי בצלם ביחס למקום ישראל במזה"ת, עניין זכויות אדם מובהק – הזכות להגדרה עצמית. מפריעה שתיקתה בעניין תעמולה בחו"ל, לב הטענה כנגד בצלם, ומקידום הכזב על חניקת עזה.