הניצבים בדימוס אבן חן וקליין פנו ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה, שר הפנים, שר האוצר ושר הביטחון, בגין גרימת מוות ברשלנות. פנייה שהיא דוגמא מובהקת ל-overkill. כזה שעלול לקבור את הסיכוי שאיזו שהיא נטילת אחריות והפקת לקחים לעתיד תתבצע כאן. למעשה, נתניהו יכול להיות מרוצה מהפנייה. היא מהווה בטוחה לא רעה לכך שלא יארע לו שום דבר חמור כתוצאה מהשריפה בכרמל. ארוע שהוא אחראי לו לא רק אחריות על מיניסטריאלית, אלא גם כמי שהיה שר אוצר עם סדר-יום מפורש של ייבוש המגזר הציבורי (אך חלומות על תקיפת אירן כראש הממשלה).
השריפה בכרמל היא תוצאה ושיא של הפקרה מתמשכת של השלטון את אזרחי המדינה. מי שנבחרו על-ידם לנהל את ענייניהם המשותפים כנאמניהם מעלו בתפקידם. לכן עליהם ללכת הביתה. או עכשיו או בבחירות הקרובות, המועד שבו בדמוקרטיה אזרחים באים חשבון עם שלוחיהם. חקירה פלילית איננה הערוץ המתאים לבירור וקביעה של אחריות פוליטית. גם ועדת חקירה לא אמורה להעביר דרג נבחר מתפקידו, אף אם תצביע על ליקויי התפקוד שלו ועל אחריותו לארועים. (לו הייתי נתניהו לא היייתי מתנגדת כל-כך לוועדת חקירה, זה דווקא מתכון די בטוח לקבירת מסקנות. צורך אין בה זה ברור).
את הנבחרים מחזירים הביתה רק האזרחים. במגוון האמצעים שעומדים לרשותם במשטר דמוקרטי. לא רק בחירות אחת לארבע שנים. פעילות פרלמנטרית של האופוזיציה; פעילות מפלגתית אחרת; מחאה אזרחית; הפגנות; גיוס דעת קהל. אזרחות פעילה היא הרבה יותר ממימוש זכות הצבעה. מדיה חברתית היא עוד כלי שהתוסף, אבל עם כל הכיף, לא הפייס יעשה את העבודה. הוא עלול אפילו להיות קאונטר-פרודוקטיב, ביוצרו אשליה של פעולה. עם כל הצער שבדבר (או לא), אין תחליף לעשייה הפוליטית, זאת אף אם צורותיה מתרחבות במאה ה-21. לא בית המשפט, לא היועמ”ש ולא המשטרה. וזה לא שאי אפשר למצוא היבטים פליליים בסיפור הזה; הם רק לא העניין. העניין בעיקרו הוא יצירת תרבות פוליטית של נשיאה באחריות (accountability). ואת זאת שום חקירה פלילית לא תביא. רק אנחנו.
עוד בנושא:
שלוש הערות על המלחמה האחרונה (ולא בלבנון)
חולשתה של המערכת הפוליטית. וקלונה
קרוא וכתוב 
אוברקיל, כמו שאמרת.
ועם זאת, כל כך קשה לנו כעם, לקחת אחריות.
יש גם משהו נכון ביוזמה הזו. אין הרבה אנשים עם דרייב ממשי לשינוי. כואב שהדרייב נולד מאבדן, אבל בהיותו – הוא כוח מניע מצויין. ממילא אף אחד לא יקח אחריות. היוזמה הזו היא האחריות היחידה שנלקחת, למעשה. יש סוג של כלל אצבע באקט יחצני שכזה, שאם אין מאחז קונקרטי – ליצור את מה שאת קוראת לו אוברקיל. משהו יכול לקרות שם. זה תלוי גם בנו ובהצטרפותנו.
אז מה ההבדל, בכל זאת, בין שאלת השריפה בכרמל שצריכה להיות מוכרעת פוליטת לבין, למשל, שאלת מכתב הגזענות של הרבנים? האם גם כאן לא צריכה להיות ההכרעה פוליטית ולא משפטית? האם גם כאן פניה לבג"צ תהיה בבחינת אובר קיל? ובכלל איך בעצם מחליטים מה שפיט ומה פוליטי? הרי הכל פוליטי וגם הכל שפיט. מה גם שהחברה האזרחית הישראלית לוקה בנפשה ומחליקה במדרון חלקלק. אילו הייתה לנו חברה אזרחית מפותחת כמו בארה"ב, למשל, אז קרוב לודאי שמול חבורת הגזענים שצעדה באום אל פאחם היו ניצבים כמה עשרות אלפים כמו בסקוקי במצעד הנאצים, ולא כמה עשרות בודדות. אז איפה ואיך עוצרים, בשריפת הרייכסטאג?
דודו, יש לי תחושה שאתה מאלה שלא שותים חלב כי אפשר להשיג אותו רק בלבן נכון?
לא נכון.
אני בכלל לא שותה חלב.
כי זה לא בריא לשתות חלב.
כמה שאת צודקת. גם הפעם, נעמה.
אמנם אין שופטים אדם בצערו. ואני לא יכול להתחקות אחר הלך הרוח שמנחה את הניצבים הנכבדים שאבדו את היקר להם מכל. בת וכלה, ליבי ליבי להם.
אכן, הם מרגישים בעת הזו, גם לאור "ההבטחה" שהעניקו לעשות הכל לסילוק הממשלה הנוכחית, וברי לכל כי בכוונתם לעשות "הכל". משמעותו היא כל דבר, לרבות הגשת תלונה ודרישה לחקירה פלילית.
אמנם, הניצבים הנכבדים מסוגלים להעריך נכונה אם מדובר במעשה או במחדל שאפשר להחיל עליו גם את הוראות הדין הפלילי, וכפי שאף ציינת, אי אפשר לפסול אפשרות כזו על הסף, יחד עם זאת, צריך לעיתים לדעת לקרא גם שני מהלכים קדימה, ונדמה שבלהט העשייה המנחה את ההורים האבלים הם לא נתנו את הדעת לכך.
סופו, "שבא לברך ויצא מקלל". יש יותר ממחשבה שסופו של ההליך ישכיח את תחילתו. והרי תבוא חקירה פלסטית של המקרה עם מסקנה של קצין משטרה שיבקש להדוף את התלונה הזו במילים "אין אשמה". וברור שתשובה כזו תקפיץ את הניצבים לכעוס גם על המוסד שהם היו בין ראשיו. ונתניהו ימשיך לשבת על כסא ראש הממשלה, ולנצל כל הזדמנות משמחת ועצובה כאחד, לעשיית הון פוליטי
צר לי,
לא הסברת למה זה אוברקיל.
וגם לא מה הוא אוברקיל.
איך הפניה של הניצבים יכולה לשנות משהו?
נראה לי שהניצבים מודעים לכך שהפניה הזו, אין לה בסיס ממשי, כלומר הסיכוי לכך שכל הנ"ל יואשמו בהריגה קלוש. נראה לי שפניית הניצבים היא יותר מעשה פוליטי, אולי גם מסייע ליהם להתמודד עם האובדן.
מעבר לכך, נראה לי הציבור לא ממש נחוש לתבוע ועדת חקירה ו/או להאשים את אלי ישי או ביבי במחדל. נראה לי שיש איזו הבנה מיואשת שחלקם בהזנחת המערכת לא עולה על זה של קודמיהם בתפקיד, בממשלות הקודמות ושכך, בצורה הנסחבת הזו, מתפקד המנגנון הציבורי במדינה, בכל התחומים. מעבר לכך, התפקוד (המיוחצן) של ביבי בזמן המשבר, בייחוד גיוס טייסת הכיבוי הבינלאומית והעובדה שהממשלה הקצתה את ה-100 מליון שקל, יוצרת תחושה שהם עשו משהו.
לדעתי גם המסרים ש"פומפמו" לציבור על כך שהשריפה היתה כל כך גדולה בגלל התנאים הקיצוניים ושלא ניתן לצפות מכבאים לכבות שריפה כזו – אלא רק ע"י מטוסים – תפסו, כך שלא כולם נוטים לייחס את גודל השריפה להזנחת מערך הכבאות.
יש עובדה שמתעלמים ממנה בכלי התקשורת ויכול להיות שהרבה בציבור שמו לב לכך. העובדה היא שמערך הכבאות, למרות ההזנחה, חוסר המשאבים והארגון הלקוי שלו, הצליח לתפקד, בשריפה כל כך קיצונית בעצמתה, בצורה סבירה ביחס לתנאים ולמה שניתן היה לצפות ממנו (ראי פסקה קודמת). כל זאת, עם שליש מהסד"כ, כפי שנטען על ידם בכלי התקשורת. ויחד עם המלחמה בשריפה בכרמל, הכבאים נתנו מענה סביר גם לשריפות אחרות שפרצו או הוצתו במקומות אחרים בארץ. ברור שניתן להניח שלו המערך היה מאורגן אחרת והיו גם מטוסי כיבוי מתאימים יותר היה אולי אפשר להשתלט על השריפה בעודה באיבה.
הרג-יתר.
נראה לי לא מתאים. גם ההרג, וגם המובן הישיר, של נזק לא מידתי, אבל כזה שמוודא את השמדת המטרה. כי יכול להיות שהניצבים לא מתעניינים בנזקים הלא מידתיים. לעומת זאת, נראה שהפוסט מדבר על מצב שבו עודף מאמץ מזיק למטרה המרכזית, אובר-טרייניג, אולי. כל המוסיף גורע.
לגופו של עניין, אני לא חושב שיש לנו צורך בועדת חקירה נוספת. לישראל יש אינטרס ברור מאד לווסת את השליטה של ההיסטריה התקשורתית-שיפוטית-אקדמית לטובת קצת דמוקרטיה ישירה. לא מדובר בזכויות זרים, כיבוש, מלחמה. מדובר במצב שבו צוות שהיה אמור להיות מאומן לשעות חירום, שכלל מפקדים מוכשרים ומנוסים לשעות חירום, נכשל בתפקידו ומת על משמרתו. אין קשר בין מצב שירותי הכבאות הרגילה, מצב כבאות היערות, והמוות של עשרות הסוהרים והשוטרים. שירותי הכבאות הרגילה במצב רע, אבל אף אדם לא מת בשריפת היערות. שירותי כבאות היערות במצב די מעפן, אבל נראה ששם רכש של כמה מטוסים ואולי מערכת תצפית יעילה יותר (מזל"טים בקייץ, משהו כזה) יעשו את העבודה. אבל גם בעולם הכי טוב, יהיו שריפות גדולות לפעמים, ויהיו מצבי חירום בלתי צפויים, ואנשי הבטחון וההצלה ידרשו לנוע מנקודה א' ל ב' למטרות שונות. הפעם הם יצאו להציל אסירים בטחוניים. [כשמדברים על ישראל הגזענית, כדאי לזכור: לא ברור לי שהסוהרים שמתו היו אקטיביסטים שוחרי "אחר" ובוגרים של קורסים בשתיל. כן ברור לי שהם אשכרה מתו כדי שאויביהם בנפש יחולצו.]
מה שאני מנסה לומר הוא הדבר הבא: יש דרכים לשפר את הכבאות הכללית וכבאות היערות. אבל אין דרך למנוע מצב שבו אנשי בטחון והצלה, שעבודתם היא מטבע הדברים מסוכנת בטירוף, לא יהיו בסכנה בזמני חירום.
ישראל כמו מדינת עולם שלישי הייתה צריכה להתחנן בפני מדינות כמו קפריסין ובולגריה ובייחוד יוון שיצילו אותנו ויכבו לנו את השריפה.
נדמה לי שאפשר לקרוא את הפוסט שלך בשני מובנים.
המובן האחד הוא שהגשת התלונה, עכשיו, היא מהלך לא נכון מבחינה תדמיתית למי שרוצים להעביר את הממשל הנוכחי מתפקידו, מאחר והיא תיצור הד שלילי ותסיט את הדיון הציבורי.
המובן השני, שאליו נדמה לי שאת מתכוונת, הוא שיש להבחין בין המשפטי-פלילי לפוליטי וכי על סוג הדיון הנוכחי להשאר בזירה הפוליטית. ניהולו של הדיון בזירה הלא נכונה יגרום לנזק, לפי ההגיון הזה, מאחר והוא יסיט את הדיון לשאלת הזירה.
אם את מתכוונת למובן הראשון, נדמה לי שהדיון מצטמצם לויכוח יחצ"ני ולא מהותי. אם המובן השני הוא המובן אליו את מתייחסת, אני חלוק עליך. זאת, מאחר שבשביל לטעון שיש לטפל בפרשה בזירה הפוליטית צריך להניח שהחלוקה בין הפוליטי למשפטי היא חלוקה קיימת. אני חושב שמרבית התיאוריות המשפטיות המודרניות מערערות, לכל הפחות, על החלוקה הזו. אין ספק שבית המשפט הוא זירה פוליטית, ממש כמו מערכות בחירות, פשוט הפעולה בשתי הזירות היא בכלים אחרים.
השאלה היחידה שכדאי לשאול, לאור ההיגיון הזה, היא באיזו זירה יש לאיזה נרטיב יותר כוח. האם בזירה המשפטית הנרטיב של ביבי מחזיק מעמד – כנראה שכן. באמצעות הכלים המשפטיים אין שום דרך רצינית לתקוף את אחריות הממשלה למחדל. האם בזירה הציבורית הנרטיב של ביבי מחזיק מעמד – גם כן. כי הבחירות בעוד המון זמן, ועד אז אף אחד לא ממש יזכור מי אשם בשריפה (או שיצליחו עד אז לבסס יותר את הקונספירציה שערבי עם נרגילה אשם במחדל הזה).
בכל מקרה, כל מה שאני רוצה להעיר בהקשר של הפוסט הוא שכשאנחנו עוברים לשפה של נרטיבית, של כוח ושל מבנים מוסדיים, ודוחים אבחנות מהותיות בין המוסדות, קשה לשייך באופן "אמיתי" מאבק מסויים לזירה זו או אחרת.
[…] לגיטימי. "את הנבחרים מחזירים הביתה רק האזרחים", כתבתי במקום אחר. יש מגוון אמצעים דמוקרטיים לגיטימיים להפעיל לחץ על […]