שלי יחימוביץ, המתמודדת לראשות מפלגת העבודה, התראיינה בשבוע שעבר למוסף הארץ. ראיון שרצוף עמדות וקביעות בעייתיות מאוד, בעיני. בניגוד ליחימוביץ, אני סבורה שההתנחלויות בחטא הורתן, ומתנגדת לחייב את שירת ההמנון בגנים. בעיני יש קשר מובהק בין תפיסה של צדק חברתי לבין חוסר אפשרות לתמוך במפעל הכיבוש וההתנחלויות המדכא מאות אלפי בני אדם, פוליטית וכלכלית, ומשאירם נטולי זכויות. לא רק שמפעל ההתנחלויות הוא חטא, הרי על אף שעיקר האשמה רובצת על ממשלות ישראל לדורותיהן, אינני משחררת את המתנחלים עצמם מאחריות מוסרית להשתתפות פעילה בסיטואציה של דיכוי. בדיוק כפי שאינני משחררת אף פועֵל (agent) מבחירה שיש לה השלכות ונפקויות מוסריות, גם אם "נשלח" במשימה לאומית.
לפער הגדול בין עמדותי לעמדות שביטאה יחימוביץ בראיון יש להוסיף את העובדה שלא רק שאינני חברה במפלגת העבודה, מעולם לא הצבעתי לה. ואפשרות כזאת גם לא נראית בעין. בעניין הפריימריס הקרבים שם אני נוהגת לומר כי אלה כנראה הפריימריס היחידים שבהם יש יותר מועמדים מבוחרים פוטנציאליים. את הפוסט הזה אני כותבת מהצד, כמי שעוקבת בעיקר אחרי התגובות לאותו ראיון.
לפני הכול, עם יחימוביץ צריך לעשות צדק. ראשית, כעניין אידיאולוגי. היא לא "תומכת התנחלויות" כפי שניסו להציגה. יש הבדל בין לומר שהן אין אינן חטא ופשע לבין לחשוב שצריך להשאיר אותן. יש רבים הסבורים שההתנחלויות הן טעות כעניין של ריאליזם פוליטי; אינני מתכוונת לפסול אותם רק כדי שיתנגדו להן גם "מהסיבות הנכונות". שנית, כעניין פרגמטי. כמו כל מועמד/ת המתמודד/ת לתפקיד בכיר, היא ניסתה לפנות לקהל רחב יותר. מועמדים משני קצוות הקשת לראשות הממשלה, למשל, ינסו למתן עמדות בעת בחירות ולפנות למרכז, כי שם רוב האלקטורט. לכך שייכת גם העובדה שחלק מהדעות שהביעה עומדות בניגוד לדעות שהשמיעה בעצמה כמה שנים קודם לכן. אף בכך היא איננה ממש חריג בנוף הפוליטי. ולפעמים גם פוליטיקאים משנים את דעותיהם. וטוב שכך: לולא זאת היינו כנראה נדונים להיתקע לעד בסטגנציה פוליטית, ללא כל אפשרות של שינוי.
ההתקפה המתמשכת והמתוזמרת על יחימוביץ בעיתון הארץ בשבוע האחרון היתה מביכה. כל בוקר נפתח בהימור מי מחברי המערכת הבכירים יתקוף את יחימוביץ היום. פשוט, כי כמעט לא היה יום בלי התקפה כזאת. החל מנחמיה שטרסלר ואבירמה גולן ועד לגדעון לוי ועמירה הס. אחרון (בינתיים) הוא זאב שטרנהל היום. קשה להאמין שאין זאת תוצאה של הרוח הנושבת במסדרונות המערכת (אף פעם לא ניתנת הוראה מפורשת, כמובן, לא בעיתונים ולא בארגונים, “להרוג” מישהו). יתרה מכך, אפילו זאת יד נעלמה לחלוטין – הרי בכל נושא אחר עורך עמודי הדעות לא היה מפרסם יום אחרי יום במשך שבוע מאמרים על אותו נושא, עם אותה עמדה. (מאמר אחד שראיתי יצא להגנתה של יחימוביץ, במסגרת המאמרים של כותבים מן החוץ). המתקפה הזאת יותר ממביכה; היא מוציאה שם רע למלה מביך. האמנם לפנינו עיתון כל כך אחיד בעמדותיו? האם השנאה ליחימוביץ גוברת על הסטנדרטים המקצועיים שעוד נותרו (אם נותרו)?
לו אני יחימוביץ, לא הייתי מתרגשת. להיפך: מזמן לא קיבלה פוליטיקאית אחת שאיננה מחזיקה בשום תפקיד ביצועי כזאת התמקדות תקשורתית. זה כשלעצמו מסמן אותה כפיגורה בעלת מעמד. מסוכנת, לדעת תוקפיה. יותר מכך, כמו הרבה פעמים, מתקפה היוצאת מפרופורציות מביאה לתוצאה ההפוכה. כשעושים למישהו אוברקילינג, לעיתים קרובות הוא מעורר לפחות אצל חלק מהאנשים את יצר ההגנה ואפילו התמיכה.
לא, אינני חושבת שההתקפות על יחימוביץ נובעות מהיותה אשה. אני יכולה בהחלט לתאר לעצמי סצנריו שבו העיתון הזה עושה 'סיכול ממוקד' לגבר באותן נסיבות. אבל בדרך כלל זאת רק שאלה של זמן עד שהתקפות ענייניות על נשים מתחילות לכרוך אמירות שוביניסטיות. כמו שכתבתי על בייניש, בזמנו, היא לא הותקפה כי היא אשה אבל אופי וסגנון ההתקפה בהחלט היו קשורים לכך. כך גם היום ראיתי בפייס סטטוס ש"שלי היתה רוצה להיות נערת המרכז הפוליטי". אמירה שבעיני מרפררת ל"נערת האמצע" הידועה לשמצה (לי עשו רפרור כזה ממש במילים אלה). לדברי הכותב הרפרור הוא דווקא לשיר "נערת הרוק". גם הוא לא שיר בלתי-שוביניסטי (לא מפתיע בהתחשב בכותבו).
מכיוון שהמתקפות העיקריות על יחימוביץ באות מכיוון המטה של עמיר פרץ, הגיע הזמן לומר שעם כל מה שיש לי להגיד על שלי יחימוביץ, היא לפחות איננה חשודה כפושעת מלחמה. היא לא נמלטה מצו מעצר בלונדון. כמו מי שנטש את כל הבטחותיו החברתיות כי לא עמד בפיתוי (גם הגברי, יש לומר) להיות שר הביטחון. לו אני נדרשת לבחירה, הייתי מבקשת הבהרות לאור מה שכתבתי בפוסט הזה, בזמנו, לאחר מלחמת לבנון השנייה. לא רק על ההתבדחות סרת הטעם שערך הבתים ברובע דאחיה ירד פלאים, בגלל השכנות לחיזבאללה (כמה מבדח שבתיהם של אזרחים נהרסים). אלא עוד יותר ובעיקר על ההתהדרות מעוררת האימה "הוסר גם המחסום השני: פגיעה בבלתי-מעורבים. אני שיניתי את הקוד. אני אמרתי, אין יותר מושג של בלתי מעורבים, יש מושג של נותני חסות". בין מי שמתגאה בכך שכנושא בתפקיד ביצועי הגדיר מחדש את הקטגוריות באופן מעשי לחלוטין המאפשר לפגוע באזרחים, לבין אמירותיה של יחימוביץ – מעוררות התנגדות ככל שיהיו – ברורה לי מה ההעדפה שלי.
קרוא וכתוב 
העליהום כבר יצא מעבר לגבולות עיתון הארץ
ויש עוד ריקושטים בסביבה
לדעתי היה לה די ברור מה המשמעות של חלק מהאמירות בראיון איתה. גם ברור ששלי מרוויחה מההתנגדות ושהעיתונים מרוויחים משלי.
מעניין, מדוע כתבת שההתקפות יוצאות מכיוון עמיר פרץ ?
הוצאת לי את המילים מהפה
מילים כדורבנות, נעמה.
זאת ועוד, למרות שאני מגנה בתוקף את העמדה עצמה, כן מגיע לה קרדיט על כך שאמרה אמת ושמה את הדברים על השולחן. העבודה, בניצוח פרס, אחראית במידה רבה למפעל ההתנחלויות, ותמכה בהן לאורך השנים בצורה "קונצנזואלית", והסתתרה מאחורי המגן האלקטורלי של ישיבה בממשלות ימין והאשמתן בכך.
אז שוב נחזור על המנטרה: לא להצביע עבודה. לא עם שלי, לא בלי שלי, לא אם מצנע יגלח את הזקן ולא אם פרץ יסגיר את עצמו להאג. הגוויה הפוליטית הזאת סיימה את תפקידה ההיסטורי וחייבת להיעלם מהמפה.
אגב, קראתי הבוקר בביביתון (לגמרי במקרה) טור של איזה ימנון שמתאר את המתקפות עליה כ"טוטליטריזם של השמאל הקיצוני" – זה היה הרבה יותר מביך מהמתקפה המשולבת של מערכת "הארץ" שגם אם היא מוזגמת לפחות כתובה בצורה סבירה ומעלה. עם מגינים כאלה, יחימוביץ' לא צריכה אויבים.
אני חייב לתהות – אם מישהו היה אומר עליה שהיא רוצה להיות "נערת הפוסטר של המרכז", האם גם אז היית מתייחסת לכך באותה צורה? "נער הפוסטר" זה כינוי נפוץ למדי בלי היות מגדרי. התחושה שלי היא שגם במקרה כזה היית חושבת על נערות פוסטר ממין אחר.
הבעיה היא שאנחנו חיים בעולם שוביניסטי, וברגע שאומרים משהו על אשה, גם אם הוא לא כוון להיות שוביניסטי, תמיד יהיה הקשר שבו אפשר לקרוא את ההערה כשוביניסטית. אז מה, צריך להפסיק לדבר?
לא צריך להפסיק לדבר אבל אפשר לא להיפגע אישית ואוטומטית מהביטוי "אמירה שוביניסטית". הקביעה "אנחנו חיים בעולם שוביניסטי" כמוה כקביעה ש"אנחנו חיים במדינה קפיטליסטית" ומהמחאה האחרונה אפשר ללמוד שלא חייבים להרכין את הראש ואפשר להשמיע את הקול.
אפילו אם לא ראית באמירה הזו שוביניסטית אתה יכול לבחון את מה שהכותבת מתארת כרפרור פוגעני ולהחליט בעצמך אם הוא כזה או לא. אין צורך להפנות את האצבע המדכאת "אז מה, צריך להפסיק לדבר?" כלפי מי שבוחר להסב את תשומת הלב.
למרבה המזל אין לך זכות הצבעה בפרימריז ועל כן בתור פעיל אקטיבי במטה של עמיר פרץ בפרימריז הללו אני פחות מוטרד מהעדפות שלך בקשר לשנהם. אבל כמה מילים גם בקשר לפרימריז וגם בקשר לכיסוי התקשורתי של עיתון הארץ.
בקשר ליחס של מספר המועמדים למספר המתפקדים הנחתי היא שתתבדי. לעוסקים בקמפיין עצמו יש תמיד ביאס והם בטוחים שכל העולם חושב כמוהם 0כי הם חשופים בדרך כלל רק לתומכים במועמד שלהם) אבל ההרגשה שמקבלים מהשטח וגם התוצאות של ההתפקדות וגם ההשתתפות בחוגי בית נותנת בסיס להנחה שאת טועה ובגדול התמיכה במפלגת העבודה תגדל ולא משנה כמעט מי יבחר. . את אגב לא לבד בעניין הזה ולדעתי (וגם לתקוותי ) תהא כאן הפתעה גדולה.
בקשר להתנפלות על שלי יחימוביץ אני כמוך לא חושב שמדובר הפעם בעניין ג'נדריאלי אלא האכזבה הנוראית אל מערכת עיתון הארץ מהבגידה של המועמדת "שלהם" . עד לשבוע שעבר הם עשו כל שביכולתם לקדם אותה ועכשיו הסתבר להם שהיא עפה למחוזות לא מקובלים עליהם ועל כן התנפלות הזאת. ולא משום סיבה אחרת.
לדעתי המתקפה על יחימוביץ' לא נובעת מאיזו השפעה דמונית של מטרה פרץ בהארץ. אפשר לראות שגם בבלוגוספירה הראיון התקבל באותה רוח, וסביר להניח שידו הארוכה של פרץ לא הגיעה גם לשם.
זה נובע כמו שאמרת – מהיותה פיגורה, המועמדת המובילה להנהגת מפלגת העבודה ו"מנהיגת מחנה השמאל". מתאכזבים דווקא כי יש ציפיות.
הבקורת עליה נובעת מאכזבה חוזרת ונשנית מעמדותיה והתנהגותה בנושאים חשובים, מגדירים (defining) בשמאל, למרות שפעילותה הפרלמנטרית היא בסה"כ מרשימה בתחומים שלא זוכרים לתשומת לב ראויה (כפי שהראתה המחאה הנוכחית).
גם לא ראיתי אותה מכה על חטא על חוסר העקביות שלה ומודה באומץ בשינוי דעותיה ומתמודדת עם זה בכנות. היא פשוט שינתה את דעתה והפנתה את אותה נחישות וזעם שהפנתה בעבר ליריבים פוליטיים כלפי מי שהיו שותפים ומנהיגים גם עבורה. שלא לדבר על הבורות שהפגינה בראיון (ציונות וסוציאליזם וכו').
כל הנ"ל מביך, ובעיקר (כאמור) מאכזב. מאד.
היא כן מודה בשינוי ומסבירה:
"ועוד תוסיפו לזה את הכפירה שלי במתמטיקה של "אם לא יהיו התנחלויות יהיה כסף למדינת רווחה". אכן מודה באשמה, גם אני סברתי כך לפני שש שנים. באותו אופן בדיוק גם האמנתי באמת ובתמים שקיצוץ בתקציב הביטחון יזרים כסף לחינוך. שש שנים אינטנסיביות בוועדת הכספים, והיכרות עמוקה עם האידיאולוגיה הכלכלית של שרי אוצר ושל שני ראשי ממשלה, נתניהו ואולמרט, חידדו אצלי תובנה חיונית להבנת השיטה. זה לא שלמדינה חסר כסף. זו האידיאולוגיה הניאו-ליברלית, התאצ'ריסטית, הקיצונית שגורסת ששירותי המדינה (חינוך, בריאות, רווחה, קורת גג, משפט צדק) צריכים להיות אנורקסיים. שיש להפריט, להקפיא, לקצץ, לייבש אותם לטובת "כוחות השוק" ו"היד הנעלמה" שכבר ישליטו כאן צדק, במקום המדינה. כל עוד זו הדת השלטת לא תהיה כאן מדינת רווחה, ושקל ממה שיקוצץ לא יועבר לרווחת אזרחיה".
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1239507
"האמנם לפנינו עיתון כל כך אחיד בעמדותיו?"
את שואלת ברצינות? על "הארץ"?! מקריאת הפוסט, אני מבין שאת קוראת אותו יום יום. גם אני. האם זו שאלה, בכלל? האם את מכירה עיתון מוטה פוליטית ואחיד מחשבה יותר מזה? ובאמת, בלי כל קשר לשאלה אם אנחנו שותפים לדעותיו או לא.
"פראבדה" הסובייטי יכול היה להעביר לכותבי "הארץ" סדנה על פלורליזם מחשבתי ואתגור תפיסות אקסיומטיות.
כמה הערות.
הראשונה נוגעת להערכה צוננת של מאזן הכח הפוליטי-לכתוב שבשלי יחימוביץ נעשה אוברקיליניג זה יכול להיות נכון רק מנקודת מבט של הארץ. מכל בחינה אחרת ה"רבע מעברה" הקרויה מערכת הארץ עם כמה בלוגרים נספחים ואוהדים ספורים אינם יכולים אפילו לשרוט ובוודאי שלא להרוג את יחימוביץ-תמיד כדאי לשמאל היותר רדיקלי לטפח מעט צניעות ואירוניה עצמית ביחס לכוחו והשפעתו. אני מניח שהתייצבות יחימוביץ באגף הציוני של השמאל תתקבל בתשואות במרצ ואולי תבטיח ששוב המפלגה תעבור את אחוז החסימה-בוודאי בצד הגינויים הורמו שם לא מעט כוסות משקה.
אפשר לחלוק מבחינה פוליטית על ההתנחלויות ואין שום מניעה ברמה עקרונית להוריד התנחלויות כחלק מהסדר פוליטי. אפשר לטעון [טענה בלתי מבוססת לדעתי] שהן הוקמו בניגוד למשפט הבינלאומי. מי ששולל את צידוקן המוסרי של ההתנחלויות שולל מוסרית את המפעל הציוני בכללותו כי אין ומעולם לא היה בסיס מוסרי להבחין בין אלון מורה לרמת אביב ג שהוקמה על אדמות שייך מוניס.אין ומעולם לא היה תוקף מוסרי מיוחד לקו הירוק. ב1948 נשללו זכויות אדם מהפלשתינאים בהיקף נרחב בהרבה וזו אגב הייתה אז תמונת המציאות בעוד כמה אזורי מלחמה,פולין, הודו ופקיסטן ,צ'כוסלובקיה ועוד.
גם הטענה שמפעל הכיבוש וההתנחלויות מדכא מאות אלפי בני אדם, פוליטית וכלכלית, ומשאירם נטולי זכויות היא עובדתית טענת כזב. הכיבוש והדיכוי הבלתי נמנעים, התקיימו לפני שמפעל ההתנחלויות היה משמעותי. המגיב היה חייל והשתתף בפיזור מהומות בשכם וברמאללה ובחברון ב1976 [בצמוד לאירועי יום האדמה אצלנו-המ"פ שלי היה בוגי יעלון] לא היו כמעט התנחלויות, אלא רק כיבוש וממשל צבאי. באופן מוזר בחיי היומיום הפלשתינאים נתונים כיום לפחות תחושת כיבוש מאשר אז.
על אף שישנם יסודות קיצוניים בקרב המתנחלים[מיעוט קטן] ההתנחלויות כשלעצמן אינן הגורם לכיבוש ואינן אלו שמחמירות את ביטוייו החיצוניים. גם לו היינו היום במצב שלאחר מלחמת ששת הימים ככובשים ללא התנחלויות הדיכוי בשטחים היה נמשך באותו האופן והוא יימשך מאחר והמאבק בין העמים ביסודו הוא אינו על חיסול תוצאות 67 אלא על חיסול תוצאות 48 וקודם לכן.
משה, רבע מעברה זה לא מעט, כשמדובר על הפריימריס של העבודה – כמה רבבות מתפקדים, שאחוז לא מבוטל מהם קורא "הארץ". די בכך שהמסע האנטי-שלי הזה ישפיע על כמה מאות מהם והנה השפעת על תוצאות הפריימריס.
דומני שהציבוטר שאתה מתייחס אליו לא התפקד ולא יתפקד למפלגת העבודה אפילו חלק ממנו יצביע עבורה. אני לא סבור שיש ולו קורא אחד של הארץ שיתפקד לעבודה רק כדי שיוכל להצביע נגד שלי יחימוביץ.
באשר לתחזית התוצאות-הייתי בכלל ממתין כי אין שום קשר בין התחזיות לתוצאות-שאלה חשובה היא במי יתמכו קבלני הקולות הגדולים של פואד ועופר עייני
זה ממש מרתק כמה רחוק אי רלוונטיות יכולה להגיע. בעיני התופעה הכי מדהימה בקמפיין הזה היא העלמותו המוחלטת של מחנה פואד המיתולוגי מהתמונה. פשוט אינו קיים יותר (גם אגב מחנה שלום שימחון). אבל אתה כנראה יודע משהו שאני לא.
"מי מפחד משלי יחימוביץ", מרדכי גילת ב"ישראל היום."
http://www.shelly.org.il/node/5549
הסיבה שזה מקומם כל כך הרבה מחברי המערכת ב"הארץ" היא שזו דריכה בדיוק על היבלות של אלו שהאידאולוגיה שלהם יסודה באינדיווידואליזם קיצוני. מלחמתם על זכויות האדם מחד (הס) היא לפיכך תוצר לוואי של האמונה בזכויות הפרט, וכך גם הליברליזם הכלכלי (השטרסלרי) מאידך. יחימוביץ' לדעתי מייצגת בכבוד גלגול עדכני ומתבקש של מפלגת העבודה (אף שאני לא רואה איתה עין בעין מהרבה בחינות): סוציאליזם על יסוד סולידריות חברתית-ציונית, עם התיקונים הנדרשים כדי לא להדיר לגמרי אזרחים לא-יהודים.
וזה לא נפסק.
יש גם את הרשימה הנוראית הזאת, שמתייחסת לאופן הלבוש של שלי יחימוביץ':
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,610,209,62979,.aspx
וככה קידמו את הכתבה בטוויטר של עכבר העיר:
"האם הלבוש של שלי יחימוביץ' אומר עליה משהו בתור פוליטאית? או שסתם חום זה הצבע שלה?… "
הצליחו להגעיל אותי.
מזל שהמגיבים הרבה יותר אנושיים מהכותבת, מהעורך שלה והצוות השולט ברשת שוקן.
אני חלוק עלייך לחלוטין שמדובר באובר קיל – שלי יחימוביץ היא מועמדת מובילה לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, – ככזו היא ועמדותיה עומדים בצדק במרכז הדיון הציבורי בנושא השמאל הישראלי.
השמאל הישראלי סבל תבוסה קשה לאחר שפעמיים עמד בראשות מפלגת העבודה אדם שעקרונות השמאל ממנו והלאה (אני מדבר כמובן על יו"ר מפלגת "העצמאות" שהחריב כראש ממשלה את ההזדמנויות לשלום עם הסורים והפלסטינים, וחזר להנהיג את מפלגת העבודה בניסיון לחסל סופית את השמאל הישראלי), וזאת סיבה נוספת לדון בעמדות של המועמדים אשר מתיימרים לשקם את המפלגה ההרוסה.
סיבה נוספת: זאת הפעם הראשונה שאני זוכר מהשנים האחרונות ששלי יחימוביץ התבטאה בנושאים שאינם על טהרת ה"חברתי כלכלי". עד היום היא הקפידה לטשטש את העמדות האלו.
זה נכון של"הארץ" יש אינטרס לייצר "באזז ופלו אפ לדברים שמתפרסמים במוסף שלו, אבל אני לגמרי לא בטוח שעורך מדור הדעות ב"הארץ" דרש מהכותבים שלו להתייחס לנושא שלי יחמוביץ, אני מניח שהדרישה הייתה הפוכה. הדברים של שלי קוממו כל כך הרבה אנשים שרצו להתייחס לעניין.
אגב, לטעמי מאמר התגובה הטוב ביותר לדברי יחמוביץ התפרסם ברשת אצל עידן לנדאו:
http://idanlandau.com/2011/08/20/thanks-to-shelly/
"סוציאליזם על יסוד סולידריות חברתית-ציונית, עם התיקונים הנדרשים כדי לא להדיר לגמרי אזרחים לא-יהודים" – נהדר. כולי תקווה שמפלגת העבודה אכן "תצא מהארון" כמפלגה של "סוציאליזם יהודי" – אני חושב שזה יכול להוסיף לה מנדטים הרבה יותר מאמירות מעורפלות בעד ההתנחלות בשטחים.
טיעונים חלשים של כותבת הפוסט. בראשם הטענה החצופה במקצת: מפעל ההתנחלויות והכיבוש משאיר מליוני בני אדם ללא זכויות.
לצערי הרב, אמירה זו היא שקר. אין כל זכות יסוד הנגרעת מערביי יו"ש עקב "הכיבוש".
אדרבא, הציגי לנו את אותן "זכויות אבודות".
ורק הבהרה: אינטרסים, שאיפות לאומניות קנאיות ואלימות בחלקן אינן נמנות עם "זכויות יסוד". אינטרס הוא אינטרס. לא זכות.
מצפה לתשובה מפורטת ומנומקת.
מה אתה אומר? מצפה לתשובה מפורטת ומנומקת? צודק, זו הפקרות שאתה בכלל צריך לחכות, הנעמה הזאת אני אומר לך, נראה לי שהיא פשוט שכחה אצל מי היא עובדת.
לעצם העניין, איך לומר בעדינות, אפשר שאני טועה לגמרי אבל אני לא לגמרי משוכנע שהצלחת לזהות את הנושא העיקרי של הפוסט. זה לא עוד דיון של "כן התנחלויות, לא התנחלויות" ולמרות שאתה חולק ככל הנראה על עמדתה של בעלת הבלוג בנושא, היא, במחילה, כתבה על תגובת עיתון יומי לדבריה של חברת כנסת לגבי ההתנחלויות, לא יותר.
אתה צודק. אני מתנצל. זו היתה באמת דרישה חצופה מצידי לבקש הסבר (ועוד מפורט) להאשמה גורפת הקובעת קטגורית שישראל מבצעת פשעים נגד האנושות באופן שיטתי (בכך שהיא משאירה במתכוון מליוני אנשים ללא כל זכויות יסוד!).
זאת ועוד, אתה בהחלט צודק שנושא הפוסט לא היה כלל "הכיבוש", ולכן ברור שמותר לכותבת לשרבב את ההאשמה החד משמעית לעיל כדרך אגב, כקביעה שאין לערער עליה. ובדרישתי לקבל הסבר, הייתי עלול עוד ליצור חלילה רושם שקביעה אפריורית זו היא לא ברורה מאליה. דבר שכמובן עלול לחבל במאמצי המהפיכה, ואף חמור מכך, מהווה ביטוי מובהק לניצני חשיבה ראקציונית-בורגנית מסוכנת מצידי.
נכון. אני לוקח את דבריי בחזרה. את ישראל יש להאשים תמיד. וככל שהאשמה חמורה יותר כך היא ברורה מאליה יותר.יהיה זה הרי אבסורד לטעון אחרת.
אז תתפלא, בעלת הבית לא חייבת לך כלום, גם אם ביקשת הסבר מפורט על טענה שולית. יש לי הרגשה שהיא הייתה שמחה לדבר איתך ארוכות על עיתון הארץ ועל שלי יחימוביץ אבל על המתנחלים? בחייך.
ולמרות מה שכתבת, הרושם שלי הוא שלא באת לאכול את הפרי אלא לריב עם השומר ותרשה לי לצטט אותך רגע: "טיעונים חלשים של כותבת הפוסט. בראשם הטענה החצופה במקצת…". במלים אחרות, מי ששִייֶך את הטענה (השולית בסך הכול, אתה בעצמך כתבת "שרבבה") ללוז הראשי של מארג הטיעונים שהעלתה הכותבת היית אתה.
קצת מזכיר לי את הנסיון לספר בדיחה ליֶקֶה עפ"י קישון
(מנהרת שלזינגר, ר' http://forums.nana10.co.il/Message/MessageFull.asp?MsgID=383213)
מלבד חידודי לשון ריקים, והתפתלויות, לא סיפקת מאום. כיוון שאני מבין שבמעגל "אינטלקטואלי" זה, האשמות גורפות בפשעי מלחמה, דיכוי עם, וכדומה (כל עוד הן מופנות כנגד ישראל, כמובן) הן ענין של מה בכך, זוטות הנאמרות כלאחר יד (בעוד הנושא החשוב באמת הוא שלי ועיתון "הארץ"), הרי שאין טעם להמשך הדיון.
אני את שלי אמרתי: לטענת הכותבת ("מפעל הכיבוש וההתנחלויות המדכא מאות אלפי בני אדם, פוליטית וכלכלית, ומשאירם נטולי זכויות."), אין ביסוס עובדתי, ומדובר בעלילת דם וקריאה ברורה לדה לגיטימציה למדינת ישראל. יש להבין את ההשלכות של אמירות מסוג זה. ואם הדבר נאמר כלאחר יד, חומרת הענין אף גוברת.
יום טוב שיהיה לך.
אפילו האלים עצמם
אני גם חושבת שמוגזם לומר שהיה פה אובר-קיל. אני שאיני כתבת בעיתון הארץ אלא רק אזרחית פשוטה מאוד נפגעתי מדבריה של יחימוביץ' שהרגישו ממש כמו יריקה או סטירה. הרגיש שהיא מוכנה למכור את כל בוחריה למען קולות שנטשו את מחנה ביבי. הרגיש שהיא עיקרה את הדיון הסוציאל דמוקרטי ממהותו. בשנייה הפכנו כל אלו מאתנו החושבים שהפסקת הכיבוש ופירוק ההתנחלויות הם חלק בלתי נפרד מהשגת צדק חברתי לשמאל ישן ולשונאי מתנחלים. האמת שאנחנו מתמודדים עם המון שנאה כלפינו כבר שנים והנה באה שלי ומעודדת את השנאה הזו ומוסיפה עליה. בעצם היא יצרה פילוג בעם ובמחנה השמאל בפרט ובחרה לעשות זאת בזמן הכי לא מתאים שאפשר. מדוע והאם באמת קשה להבין מדוע יש כזו אכזבה מדבריה?
קראתי מישהו שהגיב לה שלא תתרגש כי אישה חזקה תמיד תקבל ביקורת. רציתי לומר לו שישאל את עצמו למה זה קורה, כי לצערי (אחרי הכל אישה אנוכי אז אני יודעת על זה דבר מה או שניים) זה אכן נכון לפעמים, אבל במקרה הזה גם אני חושבת שאין קשר ישיר בין התגובות הפגועות והמאוכזבות מהתנהלותה של יחימוביץ' לבין היותה אישה. אני בוודאי לא מבקרת את דבריה בשם השוביניזם. למען האמת, אם כבר במעשים שוביניסטיים או לפחות אנטי פמיניסטיים עסקינן הרי שיחימוביץ' פנתה הרחק לא רק מן הדיבור השמאלני המדיני כי אם מהשיח הפמיניסטי אותו היא נושאת כל השנים כדגל.
בקיצור רק אסכם שקונצנזוס לא משיגים באמצעות פילוג ו/או דיכוי של קולות החושבים בשונה ממך. יחימוביץ' הפנתה גב גם לדמוקרטיה כשקראה לכל מי שלא בוגד בעקרונות השמאל "השמאל הישן" ועכשיו כל שנותר לנו הוא להעלב בשקט ולקחת על כתפנו משא שאינו שלנו. אז זהו שלא. אם היה פה אובר-קיל הוא זה שיחימוביץ' עשתה לסוציאל דמוקרטיה. וחבל. באמת חבל. הפילוג המלאכותי הזה בין שמאל ישן לשמאל חדש שיחימוביץ' יצרה, ועוד בזמן הכי נורא, מלמד אותי דבר אחד בלבד והוא שכיום בארץ לשמאל אין הנהגה. אולי הגיע הזמן של מר"צ להיות מפלגת השמאל הגדולה. בברכה.
שלי יחימוביץ היא עוד חברת כנסת,אני לא חושב שהיא מביאה משהו חדש כל כך לכנסת,לפחות לי לא יצא לראות את זה,יותר דיבורים והרבה פחות מעשים אני לא רואה למעשה שום חבר כנסת שיכול להוציא את המדינה לשנו מהבוץ העמוק,אולי העתיד מתכנן משהו ורוד אך לבנתיים אני לא רואה איזה שינוי מהותי במדינה.
[…] להגיד כמעט על כל דבר ודבר שהמחאה הזאת מוחה נגדו. כמו שכתב/ה כאן פעם מגיב/ה למגיב אחר: “הקביעה ‘אנחנו חיים בעולם […]