קרוא וכתוב

העתירה נגד עסקת שליט היא מחזה ידוע מראש. מבחינת העותרים, אפשר להניח שמדובר ברצון למצות עד תום את המאבק שלהם, גם אם הצעד נראה חסר סיכוי. בנוסף, זוהי בימה להשמעת עמדותיהם. הן בבית המשפט עצמו, הן בסיקור התקשורתי הנלווה לדיון המשפטי. הדיון הציבורי בסוגייה חשוב מאוד. לעומת זאת, אין מקום לדיון משפטי, שכן מדובר בנושא לא שפיט. מבחינה משפטית טהורה, נכון היה שבית המשפט ידחה עתירה כזאת על הסף: זהו נושא שמצוי באופן מובהק בסמכות (ואחריות) הממשלה.

אך כמו שבמקרים אחרים בג”צ לא יפסוק על אף שיש קייס משפטי, שכן הוא אורגן של השלטון – כך גם במקרים כאלה הוא ישמע את העתירה. משום שבתוך עמו הוא יושב; הוא לא יחסום ערוץ של משפחות שכולות. הוא גם לא דחה על הסף את משפחת שליט כשעתרה נגד פתיחת המעברים, על אף שהנושא לחלוטין לא שפיט בהיותו עניין פוליטי שבסמכות הממשלה. מדובר באי-שפיטות מוסדית (ראו הסבר על דוקטרינה השפיטות ועמדת 'הכול שפיט' בפוסט שליט לא שפיט). היפותטית יכול להיות מצב שבו תהיה עילה להתערבות, אם יש טענה מבוססת שהממשלה פועלת בחוסר תום לב מובהק. או שמדובר במקרה שבו לא היתה שום שקילה של הצעד. זה לחלוטין אינו המקרה.

במקום זאת נכנס בית המשפט לדיון, על אף שהתוצאה ידועה מראש ואין עילה להתערבותו. וכי מישהי באמת חושבת שבית המשפט העליון יקח על עצמו את האחריות לכך שהעסקה לא תצא לפועל ושליט לא ישוחרר? אבל מרגע שבית המשפט החל להתערב בעניינים כגון אלה, תוך הרחבה לא סבירה של המושג שפיטות (יחד עם הענקת זכות עמידה לכול כמעט) – נפרץ הסכר. לחלק אחראית המערכת הפוליטית החלשה, המעדיפה בעצמה לגלגל לבית המשפט כל תפוח אדמה לוהט. אבל גם לבית המשפט אחריות למצב שנוצר. קודם על-ידי מתן גושפנקא משפטית למצב הזה בידי נשיאו הקודם, בכוונה תחילה. אחר-כך על-ידי המשך בקו הזה, שבו דלתו מוסיפה להיות פתוחה לרוצים להיעזר בבג"צ לכל צורך, גם אם הוא לא מתערב בסופו של דבר. כאשר בית המשפט נכנס לדיון משפטי שבו התוצאה ידועה לו מראש מטעמים משפטיים – הוא עצמו יוצר זילות של בית המשפט. אבל כנראה אינו יכול לעמוד לא בפני הפיתוי ובמקרה הזה עוד פחות בפני משפחות שכולות ורצונן לבטא את כאבן והתרסתן.

הטענה העיקרית שלי כלפי הממשלה כאן היא על התעלמותה מהמשפחות שמרצחי יקיריהן משוחררים בעסקה. טוב היתה עושה לו היתה יוצרת קשר עם המשפחות ומיידעת אותן מראש על כך. הן לא צריכות היו לחכות ליום ראשון, יומיים לפני העסקה, כדי לחפש בתוך רשימה שמית מסובכת בעיתון. למעשה, כלל האזרחים היו זכאים לדעת את הפרטים האלה באופן מסודר. אך כלפי המשפחות היה זה גם אנושי יותר. מבחינת הממשלה, חלק מאחריותה לעמוד מאחורי החלטתה הקשה.

לעובדה שבית המשפט נותר כמעט המקום היחיד לדיון ציבורי, להשמעת קול ועמדות – אחראים כולנו. בהיעדר תרבות של 'לא ייעשה' נותר רק הפלילי; בהיעדר תרבות של דיון ציבורי אמיתי – נשארנו רק עם פטיש השופט. אולי גם זה יתחיל להשתנות בעקבות הקיץ האחרון? בין שאר הדברים, ביטאו ארועיו צמא אמיתי להתדיינות ולשיחה. אם בית המשפט יקבל החלטה לדחות על הסף עתירות כגון אלה, יש סיכוי שהנושאים שעומדים במרכזן יחזרו לזירה הציבורית והדמוקרטית שבה מקומם. בית המשפט יחזור לתפקידו כפוסק בסכסוכים ושומר שהרשויות יפעלו על פי דין; במיוחד כשנפגעות זכויות הפרט. לא כמתווך בין הצדדים ולא כבמה לדיון ציבורי. זאת תהיה החלטה אמיצה ולא קלה מבחינת בית המשפט, אך ראויה.

שליט לא שפיט
חולשתה של המערכת הפוליטית. וקלונה