Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘אתיקה רפואית’

עם תחילת שביתת הרופאים פרסמתי כאן רשימה שביקרה אותה די בחריפות. בחילופי הדברים בתגובות שאל אותי ד”ר אסי סיקורל, “האם לדעתך זה בסדר לדחות ניתוחים לא דחופים או בדיקות מתוכננות, ולהמשיך לטפל במטופלים הזקוקים לטיפול?”. הוא המשיך והצדיק את השביתה כך: “מעולם, מעולם לא היתה שביתת רופאים ממש. רוב רובם של הרופאים ממשיכים לעבוד כרגיל וזו החולשה והחוזק של המאבק שלנו. אני חושב שמותר להיות כאן סלקטיביים, שביתה בהחלט יכולה להיות על חשבון דברים שאינם דחופים, ועדיין להיות אתית”. 

בתשובה כתבתי:

בשביתה שנמשכת נניח חודשיים, כפי שכבר קרה, כמה בדיקות וניתוחים שנדחים כי הם לא דחופים גורמים בטווח הארוך לנזק בריאותי, גם רציני, לפציינטים?
ללא קשר לשביתה, למערכת הציבורית יש הגדרות משלה ל"דחיפות". אני מכירה מקרים שבהם הניתוח לא הוגדר דחוף ולכן האדם חיכה בתור חודשיים-שלושה, רק כדי לגלות שהגוש שהיה ידוע שיש לו הוא סרטני ולו הניתוח היה מבוצע חודשיים שלושה קודם היו תופסים אותו בשלב מוקדם יותר.

המשך…

Read Full Post »

ביום חמישי השבוע חל יום הבריאות העולמי. כפי שהדברים נראים כעת (אלא אם התסריט של שטרסלר יתממש), בישראל יציינו אותו בשביתת רופאים.

לפני כעשור, אחרי שביתת הרופאים האחרונה, הם ויתרו מרצון על הזכות לשבות למשך 10 שנים תמורת הבטחה כי תוקם ועדה ציבורית לבחינת המערכת ותיקונה. מכיוון שמסקנות ועדת אמוראי לא יושמו אלא נותרו כאבן שאין לה הופכין (כמו מסקנות של עוד כמה ועדות ציבוריות אצלנו…), פנו לבוררות כפי שסוכם שייעשה במקרה של אי-הסכמה. הבוררות נסחבה, הוגבלה לנושא שכר הרופאים בלבד (ולא מצב המערכת בכלל), ותוספת השכר של 24%, בשלוש פעימות, הושלמה אך לפני חודשים מעטים. את כל זה ועוד מזכיר לנו ד”ר אסי סיקורל.

המשך…

Read Full Post »

נוהל חדש, מהפכני וראשון מסוגו בעולם, יתן קדימות בתור להשתלת איברים למי שחתמו על כרטיס אדי. לכאורה הגיוני וצודק. אבל במבט מעמיק יותר, יש בו קושי אתי רציני.

שאלות של צדק חלוקתי עולות תמיד בנסיבות של מחסור. בנסיבות של שפע המספיק לכולם לא עולות שאלות של חלוקה ותעדוף. כולם מקבלים. קביעת סדר עדיפויות בטיפול רפואי שעה שיש מחסור (בין במשאבים, בין בכוח אדם), צריך להתבסס על עיקרון אחד בלבד: הצורך הרפואי. לא קשרים ולא קרבה; לא ממון; ודאי שלא מוצא.

המשך…

Read Full Post »

הרופא כאל: על הסכנה שבהאללת רופאינו / הדרך שהלכו בה פחות: לזכרה של עדנה אולמן-מרגלית / פייס 2 פייס: את מי לאשר בפייסבוק / תגובה של ד”ר צבי צמרת / והודעה מינהלתית

המשך…

Read Full Post »

הקשרים המסחריים בין רופאים לחברות התרופות מהווים אולי את הבעיה החריפה ביותר באתיקה הרפואית. נקודת התורפה הזאת עולה סוף סוף לדיון קצת יותר רחב מזה המתקיים במעגלים הפנימיים של יודעי הדבר. בטיוטת חוק ההסדרים, כלולה הצעת חוק של האוצר המחייבת דיווח על כל העברת כספים מחברות תרופות וגורמים מסחריים לגופים רפואיים ולרופאים חוקרים. הנהלת משרד הבריאות, יש לציין, תומכת בהצעה.

 כבר היום השני ברציפות שהידיעה הראשית של הארץ עוסקת ב”חוק השקיפות” ובסוגיות הסובבות אותו. אתמול דווח על התנגדות הרופאים לחוק ועל כך שהלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית חשפה באופן וולונטרי את סכומי הכסף שקיבלה ההסתדרות ב-2009 מחברות תרופות וגורמים מסחריים, בניסיון למנוע התערבות חקיקתית המפלה, לדעתה, את הרופאים לרעה לעומת מגזרים אחרים. היום – שמבקר המדינה בודק העברות כספים מחברות התרופות לבתי חולים.

המשך…

Read Full Post »

לידיעה הזאת – על אשה שמתה מוות קליני כתוצאה מתסחיף מי שפיר ושבה לחיים לאחר החייאה בת שעתיים – היתה, כך מתברר מהתגובות, גרסה מקורית. מגיבים רבים התייחסו לנקודה מסוימת בדברי בן-זוגה של האשה, שייחס את מאמצי-העל של הרופאים להצילה גם לתכונות פיסיות מסוימות שלה. התגובות הנזעמות/מזועזעות הביאו כנראה את ynet להפעיל את מספרי הצנזור בפליק פלאק לאחור. אבל למרות שיתכן שלפנינו (סו"ס!) סיבה רפואית לכך שגברים מעדיפים בלונדיניות (מצילים להם אותן ממוות קליני), אני רוצה להתייחס לעניין אחר שעולה מהסיפור הזה. לדברי בן-הזוג (אלה ש-ynet השאירו בינתיים), סיפר לו הרופא "שעל פי הספרות הרפואית הם לא היו צריכים בכלל להילחם על חייה, בשל הסיכויים הנמוכים". אחר-כך באות ההשערות מדוע הם בכל זאת נאבקו, שלא ברור עד כמה הן אכן נאמרו על-ידי הרופא ועד כמה הן מהוות פרשנות של בן-הזוג הנרגש.

אבל מה בכל-זאת ההסבר לכך שצוות רפואי נאבק על חייה של חולה הרבה מעבר לפרוטוקול הרגיל, הקובע כמה זמן מבצעים החייאה במקרים כאלה ומתי אין בה טעם? מי ומי בקטגוריית בני-המזל? ראשי ממשלות? קרובים ומקורבים? או שמדובר פשוט ברופא תורן עקשן ובמזל ליפול דווקא למשמרת שלו?
והשאלה המציקה באמת: כמה כאלו שוויתרו עליהם כי כך אומר הפרוטוקול יכולים היו עדיין להיות בינינו, לעבוד, ליצור, ליהנות מבילוי עם המשפחה והחברים, לרדת על אבטיח אחרי הים, בקיצור – לחיות?

פרוטוקולים רפואיים הם דבר חיוני. אי-אפשר שבכל מקרה ומקרה יחליטו אד-הוק. המשאבים – גם החומריים וגם משאבי הזמן של הצוות הרפואי – מוגבלים. אז מסתמכים על הניסיון המצטבר ועל הסתברויות (שכמעט תמיד – וזה חשוב – מוצגות לנו, ההדיוטות, כוודאויות). אבל המקרים החריגים האלה שופכים אלומת אור מרוכזת על הבעייתיות שבפרוטוקולים. הכללות הן אולי דבר הכרחי, אבל חיוני לשאול מהם הקריטריונים להן ולא פחות מכך לחריגות מהן. ההכרעות שבהן מדובר הן הכרעות טרגיות. הדיון אודותיהן צריך להתקיים באור. לא פחות מהביסוס להן, מגיע לנו לדעת מתי מחליט הצוות הרפואי לחרוג מהן ולמה.

עוד בנושא: ואם זה לא היה ראש הממשלה

ומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדארפור

Read Full Post »

אחד המאמרים המקוממים ביותר שקראתי בזמן האחרון הוא מאמרו של פרופ' יואל דונחין "יש רופא במטוס?" שפורסם לפני שבועות אחדים במדור הבריאות של הארץ. המאמר מספר על התופעה שבה רופאים מתחמקים מבקשה לסיוע לנוסעים שחשים ברע בעת טיסה. חלקית מחשש לתביעה בגין טיפול שלא עלה יפה; חלקית משום שלעתים למרות תואר הד"ר שלהם הם אינם עוסקים בטיפול בחולים באופן סדיר; ולכך יש להוסיף שלעתים סתם מטעמי חוסר חשק. הטעם האחרון, שדונחין לא מונה מפורשות, לא בא לי בהפתעה מוחלטת. כבר לפני שנים רבות שמעתי, בתדהמה, אחות (פעם קראו לזה "אחות רחמניה") מספרת שכשהיא יוצאת לתיאטרון ושואלים אם יש רופא או אחות בקהל כי מישהו מרגיש ברע – היא לא תקום; כי עכשיו היא לא בתפקיד והיא "באה ליהנות". תכף נגיע לעניין התפקיד ולא להיות בתפקיד משבחרת במקצוע הרפואה. המשך…

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »