Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘ישראל’

חוק הנאמנות יחול על כל המבקשים להתאזרח בישראל. התאזרחות מוסדרת בסעיף 5 לחוק האזרחות, וגם היום דורשת הצהרת נאמנות למדינה. סעיף 5ג’ לחוק קובע: “לפני הענקת האזרחות יצהיר המבקש הצהרה זו: ‘אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל’”. החידוש הוא בתוספת “כמדינה יהודית ודמוקרטית”.

מדובר לטעמי בחוק מיותר וטפשי, שללא ספק נובט על מצע בעייתי ומדשן אותו כאחד. אבל תקיפת החוק כמקור כל רע היא טעות אופטית. הקושי נעוץ במקום אחר. שניים, ליתר דיוק: הראשון והמרכזי הוא קניית אזרחות מכוח שבות; השני – הגדרת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (מבחינת אלו המתנגדים להגדרה). תיכף נבין למה.

המשך…

Read Full Post »

לפעמים קשה להאמין שכל-כך מהר ישובו ויישמעו באירופה הקולות האלה. יודן ראוס. 75 שנים, נניח, הן הרי רגע במונחים היסטוריים. יש עוד אנשים שהיו שם שחיים בינינו, למגינת לבם של המכחישים. אבל עוד מעט גם הם יילכו לעולמם.

זאת כמובן רק תקרית אחת מני רבות שנטפלתי אליה. כן, צריך להבחין בין אנטישמיות לבין התנגדות לישראל. כן, ישראל עצמה מסכנת פעמים רבות במדיניותה את היהודים שחיים מחוץ לה (בנוסף ליהודים ולערבים שחיים בה). אבל בואו לא נתבלבל ובעיקר לא נכחיש: יש גם אנטישמיות. אומר דבר מאוד מרחיק לכת: בקצב הזה, אולי עוד נשוב ונראה תאי גזים על אדמת אירופה. אבל אני לא מודאגת: תמיד יימצאו פוריסונים שיכחישו וחומסקים שיגבו אותם. 

כששהיתי בלונדון לפני שנים מספר, אמר לי סוציולוג בכיר בעל שם עולמי, וגם שמאלן מכובד ששמו מופיע בכל המודעות נגד מדיניות ישראל בעיתונות הבריטית, שאני כאאוטסיידרית לעולם לא אבין את עומק האנטישמיות בחברה הבריטית. עד כמה היא מפעפעת עמוק אל תוך שדרות החברה, בעיקר שדרות מסוימות בה.

לא רק שקיימת גם אנטישמיות, בלא מעט מקרים היא מה שעומדת מאחורי המדיניות ה”אנטי ישראלית” לכאורה. הדרישה להתפרק ולשנות את אופייה הלאומי איננה מושמעת כלפי אף מדינה אחרת. ויש עוד כמה מדינות עם מדיניות בעייתית, mind you.

יש הרואים בדה-לגיטימציה למדינת ישראל שלב שלישי בסדרה. הראשון: גירוש (יהודים החוצה). השני: השמדה. השלישי מגיע לאחר שאירופה נפטרה מהם בגדול, אבל זה לא מספיק לה.

ליהודים, ככל עם, יש זכות להגדרה עצמית. אני תומכת בה. יתרה מזאת, אינני מאמינה שזכויותיו הקולקטיוויות של העם היהודי היושב כאן יישמרו ללא ריבונות. ועוד יתרה מזאת, אני בספק אם זכויותיהם האינדיווידואליות של בני העם הזה יישמרו כאן ללא ריבונות.
מעבר לכול, אני מתנגדת לאנטישמיות כי גם היא, מה לעשות, צורה של גזענות.

Read Full Post »

ישראליות מהי

מודעת עמוד של ידיעות ספרים במוסף לשבת של ידיעות. הכותרת: “חוד החנית: הספרים החדשים שמחברים אתכם ללב הישראליות”. ומהם הספרים האלה, שמיד ארוץ לרכוש כי אין דבר חשוב מלהיות מחוברת? (ועוד ללב הישראליות) –
משא כומתה מאת אלעזר שטרן; בגובה העינים מאת דני (דני, לא דן) חלוץ; שותף סוד מאת דני יתום; וקשת עילם מאת עוזי עילם.

ועכשיו ילדים, העמדתם על המשותף בין הספרים? ההבנתם ישראליות מהי ומהי אותה ליבה ישראלית שהם יחברו אתכם אליה? ומי הם הא-ישראלים, על-פי אותה תפיסה?

תודה, אבל לא תודה. אם להתחבר לזה, מעדיפה להיות מנותקת.

מה חינם

ביה"מ קובע כי הכנסת נשים חינם למסיבות היא אפלית גברים אסורה. נכון.

שימו לב ללשון ההזמנה החיננית למסיבה המדוברת, שהיתה עילת התביעה: “נשים חינם וסושי גם”. אז מה חינם, הכניסה או הנשים? ח"ח לשופט אברהם טננבוים (כדאי לעקוב אחרי פסיקותיו), ששם לב וגם מעיר על כך. וגם על טענותיו השוביניסטיות של הנתבע, שזה בעצם לטובת הגברים, כי גברים יגיעו למסיבות רק אם "יפקוד את המקום מספר רב של נשים". וגם שכשזוגות מגיעים למסיבה יחד, הגבר הוא המשלם, ואם האישה נכנסת חינם – הדבר מפחית את הוצאותיו של הגבר.

ככה זה, כשכבר סוף כל סוף מוצאים אפליה נגד גברים, גם כאן היא נעוצה באיזה סטריאוטיפ אנטי-נשי לא פחות. קשה להיות גבר.

Read Full Post »

ישראל, אנו קוראים, דורשת הבהרות ממצרים, על התבטאות של שר החוץ שלה שהגדיר את ישראל מדינת אויב. בין ישראל למצרים, כידוע, נחתם הסכם שלום.
לו הייתי מצרים, הייתי אף אני דורשת הבהרות. מישראל. על כך שמצרים נמנית עד היום – 31 שנים אחרי חתימת הסכם השלום עִמה – בין המדינות המנויות בחוק למניעת הסתננות (1954). על חוק זה נסמכים, בדרך-כלל, כדי לקבוע האם מדינה היא מדינת אויב.

ככל הידוע לי, אין הגדרה  ברורה בחקיקה הישראלית מדינת אויב מי היא. “אויב” כהגדרתו בסעיף 91 לחוק העונשין הוא "מי שהוא צד לוחם או מקיים מצב מלחמה נגד ישראל או מכריז על עצמו כאחד מאלה, בין שהוכרזה מלחמה ובין שלא הוכרזה, בין שיש פעולות איבה צבאיות ובין שאינן וכן ארגון מחבלים”. חוק מרכזי המזכיר את המונח ‘מדינת אויב’  הוא חוק יסוד: הכנסת, שבסעיף 7א(א1) קובע, בין היתר, כי מי ששהה במדינת אויב שלא כדין במשך שבע שנים שקדמו להגשת רשימת המועמדים, יראו בו כמי שיש במעשיו משום תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל, כל עוד לא הוכיח אחרת. ועל כן אינו יכול לשמש כמועמד לכנסת על-פי סעיף 7א’(א)(3) לאותו חוק.  אך אין בו הגדרה מהי מדינת אויב. כאמור, החוק למניעת הסתננות מהווה כלי מרכזי, אף כי לא בלעדי, לצורך כך.

לזכותה של ישראל יש לומר כי היא עומדת לתקן מצב זה, שבו מצרים מוגדרת לפחות דה-פקטו כמדינת אויב. בהצעת החוק למניעת הסתננות (2008) מצרים וירדן שוב אינן מופיעות ב’תוספת’: מדינות שהסתננות מהן מחמירה את הענישה עליה. הצעת החוק, שכבר עברה קריאה ראשונה,הבעייתית מאד מבחינות אחרות, שלא אדון בהן כאן. בעיקר מבחינת דיני פליטים. המדינות המנויות בתוספת של הצעת החוק הן איראן, אפגניסטן, לבנון, לוב, סודאן, סוריה, עיראק, פקיסטן, תימן ושטח רצועת עזה. המדינות המוזכרות בחוק ההסתננות הקיים הן לבנון, מצרים, סוריה, סעודיה, עבר הירדן, עירק ותימן.

לא באתי לסנגר על שר החוץ המצרי, חלילה. אבל שמא צריכה ישראל לקשוט עצמה תחילה?

Read Full Post »

ברשימה קודמת, הצגתי בין השאר את הלבטים שקדמו לנסיעתי לכנס באוניברסיטת יורק. (בהזדמנות זאת תודה לרבים שכתבו לי בתגובה ולא הספקתי להשיב להם אישית לפני שנסעתי). האם חזרתי בשלום? תלוי מאיזו בחינה.

מכיוון שחששתי מראש שהכנס ייהפך לגרסה אקדמית של דרבן, לא ממש הופתעתי לשוב ולשמוע את אותם טיעונים פלסטינים המושמעים מזה עשרות שנים. גם אם לעיתים בהקצנה קשה לשמיעה; וגם אם פה ושם תוך שימוש במונחים חדשים, כדי להתאים את השיח לבון-טון הפוליטי-האקדמי (ההתאמה למציאות פחות חשובה…). כך שמענו שישראל היא מדינת אפרטהייד גזענית; שהציונות היא תנועה קולוניאלית שנישלה, טבחה וטיהרה את אוכלוסיית הילידים ("indigenous") הפלסטינים; שהסיבה היחידה לאי-נכונותם של היהודים בישראל לוותר על מדינת לאום יהודית היא אי-רצונם לאבד כוח ופריווילגיות; ושיש בציונות נטייה איהנרנטית (כך!) לפשעי מלחמה. המשך…

Read Full Post »

מחר אני נוסעת לכנס באוניברסיטת יורק שבטורונטו, בנושא של המודלים האפשריים לפתרון הסכסוך, שתי מדינות או מדינה אחת? התבקשתי, מאד מאוחר, לדבר בכנס על הנושא של הפליטים הפלסטינים.

התלבטתי קשות אם להיענות לבקשה, והאמת שאינני יודעת אם טוב עשיתי שהחלטתי בחיוב. מדובר בכנס בעייתי מאד. בתחילת דרכו הנושא שלו הוגדר כמדינה אחת כדרך לפתרון הסכסוך, ורק לאחר מכן  בעקבות input של ישראלים מרכזיים שאליהם פנו להשתתף בוועדת ההיגוי, כבחינת מודלים אפשריים. אני מעריכה שהפנייה המאוחרת אלי באה כדי לנסות לאזן את התכנית: התבקשתי במפורש להציג את הגישה הישראלית לתביעת השיבה, על סמך דברים שכתבתי. למרות מאמציהם של מארגני הכנס, עדיין התרשמתי שהתכנית איננה מאוזנת וגם היתה לי התכתבות אתם בנושא.
מנסיוני, כנסים כאלה, גם כשהם מאורגנים בתום לב ועם כל הרצון הטוב, "נחטפים" לעיתים קרובות על-ידי חלק מהמשתתפים או אפילו הקהל. הפזורה הפלסטינית, ממש כמו היהודית, מתאפיינת בכך שהיא עוד יותר קיצונית מהקולקטיב החי בישראל. הדבר נכון במיוחד לגבי תביעת השיבה, שהוא הנושא של הפאנל שלי, הטעון במיוחד. חששתי, אפוא, שהכנס יהיה מעין "דרבן" אקדמי. המשך…

Read Full Post »

השנה ימלאו 60 שנים למותו של דודי, ראובן אלסטר ז"ל. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, החל היום, היה תמיד היום שבו ציינו את נפילתו. אם אשאֵל ליום השנה שלו אצטרך ללכת לבדוק. יום הזיכרון היה תמיד זכרונו, עבורנו. גם עבור אחיו, אבא שלי ז"ל, שנסע כמעט מדי שנה ביום הזה לבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק, שם הוא קבור. בשורת חללי מלחמת הקוממיות, שמדי שנה הולכים ומתמעטים הפוקדים את קברם, ורק החטיבה מקפידה לשים פרח וסרט. לעיתים התלווינו אליו, אף כי הקפדנו בדרך-כלל לצאת לפני שמתחיל הטקס הרשמי, או להגיע אחריו, ולחסוך לעצמנו את הנאום של השר התורן שנשלח לשם. המשך…

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »