גדעון לוי צודק בביקורתו (נדרש רישום) על ה"התיישבות" בבקעת הירדן. זוהי התנחלות אסורה בשטח כבוש, בדיוק כמו שאר ההתנחלויות. אבל ההתייחסות לארוע כ"רצח החוואי הלבן" בלב מחוז האפרטהייד, אפעס, קצת יוצרת את הרושם שהוא ממלא בתסריט הזה (שבינתיים גוברת ההערכה שמדובר בכלל בארוע פלילי ולא בפיגוע), את אותו קול ב'חרפה' של קוטזי שראה באונס הלבנה בחווה בדרום-אפריקה התקוממות לגיטימית או חצי לגיטימית של השחורים.
ואורן פרסיקו מזכיר לנו היום בסקירת העיתונות של העין השביעית, שהמו”ל של אותו עיתון, עמוס שוקן, אמר בישיבתה האחרונה של מועצת העיתונות לדורון גלעזר, עורך “מעריב” לשעבר: “גם את האידיאולוגיה משווקים. אתה נבהל, שיווק זה לא רק מה שאתה חושב". (את הפרוטוקול המלא של הישיבה ניתן למצוא כאן).
נכון. בואו נזכיר מהו שיווק נוסח הארץ. איך העיתון לאנשים חושבים בוחר לשווק את האידיאולוגיה שלו. הם אמרו.
גם זה סוג של חוואות לבנה, אם תרצו.
ובאופן רק חצי קשור (אבל מסוג הקישורים הרופפים שהארץ דווקא מתמחה בהם): בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע (PDF) (במקרה של Delfi AS v. Estonia), כי הטלת אחריות משפטית על אתר חדשות בגין טוקבקים פוגעניים איננה מהווה הפרה של סעיף 10 לאמנה האירופית לזכויות אדם, המגן על חופש הביטוי. בית המשפט פסק כי החבות שהוטלה על האתר על ידי בתיה”מ באסטוניה היוותה הגבלה מידתית ומוצדקת על חופש הביטוי של האתר.
לתשומת לבם של החוואים הלבנים, המתירים גידולי פרא בערוגתם.
”… I had a farm in Africa”
אחרי שהנחתי מידי את הספר ‘אמריקה אמריקה’ של איתן קיינין, גיגלתי קצת כדי לראות מה כתבו עליו. התחלתי בעברית, בחיפוש “איתן קיינין”. והגעתי בין השאר
הנמשל ברור. מי שמתיימר להיות איכותי יותר, נאור יותר, אתי יותר; מי שמיצב עצמו שנים כ”עיתון לאנשים חושבים” – שלא יתפלא שהאנשים האלה חושבים שצריך גם למדוד אותו בסטנדרטים שהוא מתיימר לעמוד בהם. שיש ממנו ציפיות שאין מאחרים, שעליהם הוא מתנשא ולהם הוא מטיף; שלראות את האלון עידנים הופכים אותו להיפסטרים שחושב שהוא מה זה מא-גניב – יביא לביקורת. וחריפה; שלראות את עורכיו ומו”לו מאתרגים את הגרועים בשוביניסטים – יגרור תגובה; שאם הוא החליט להיהפך מעיתון לביטאון – תמונת הראי של ‘מקור ראשון’ – הוא יקבל התייחסות בהתאם. אל תפתח ציפיות אצל אחרים אם אינך רוצה שהם יסתמכו עליהן. 




אתם חייבים להיות מחוברים על מנת לשלוח תגובה.