בג"צ קיבל את עתירתם של זוג עם שלושה ילדים שביקש להביא ילד רביעי באמצעות אם פונדקאית. הזוג יוכל להתקשר עם פונדקאית וההסכם ביניהם ייבחן על ידי ועדת האישורים. בית המשפט קבע כי מספר הילדים הקיימים איננו מנוי כתנאי סף בחוק ולכן לא יכול להידחות על הסף על-ידי ועדת האישורים וכי ניתן למספר הילדים (שכשלעצמו איננו שיקול זר) משקל-יתר בהחלטת הדחייה. את פסק הדין כתב המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין.
יש להבחין בין שני הנימוקים לעיל. באשר לראשון, לוועדה אכן אין סמכות לדחות על הסף פנייה בגין תנאי סף שאינו מנוי בחוק; זאת על אף שיש לה שיקול דעת ועם השנים התגבש בה נוהג הלוקח בחשבון את מספר הילדים של הפונים. נוהג שעולה, לדעתה (וגם לדעתי), עם תכלית החוק. הנימוק השני מציג בעייתיות כללית שאנו מוצאים לא אחת בפסיקות בית המשפט, כאשר הוא סבור במקרים מסוימים שעליו להחליף בשיקול דעתו את שיקול דעתו של הגוף המוסמך להחליט. ונשאלת השאלה מדוע שיקול דעתו (המהותי) של בית המשפט עולה על שיקול דעתו של הגוף המקצועי שלו מסורה סמכות ההחלטה. במקרה זה אמנם בית המשפט לא מחליט במקום הגוף אלא מחזיר אליו את ההחלטה, אך תוך שהוא קובע שהפגם שנפל בהחלטתו נוגע לא רק לשלב המוקדם (תנאי סף) אלא גם למשקל היתר שניתן לשיקול של מספר הילדים, משקל מכריע תוך התעלמות משאר הנתונים.
אבל הבעייתיות העיקרית של העניין איננה כלל משפטית, בכל אופן לא מתחום המשפט המינהלי שבו עוסק חלק גדול של פסק-הדין (ומדייק בו) אלא חברתית לחלוטין. אף שהיא עוטה לבוש משפטי במקרה זה.
מספר לנו בית המשפט:
העותרים מדגישים כי מדובר בזכות יסוד, וטוענים כי צריך שיתקיים נימוק מכריע כדי למנוע מהם להיזקק לטכנולוגיות רפואיות מתקדמות להבאת ילדים לעולם. פונדקאות, כך טוענים הם, היא אחת הדרכים להגשמת הזכות להורות, וקרובה להורות טבעית. מדובר בחלק מן הליבה של הזכות להורות, הנגזרת מן הזכות לכבוד ומן הזכות לפרטיות ולאוטונומיה. הגבלת זכות זו, כך נטען, יכולה להיעשות רק מטעמים כבדי משקל, ומספר הילדים שיש לזוג המבקש להיעזר בפונדקאות אינו יכול להוות טעם מכריע שכזה.
אני סבורה, לעומת זאת, שללא קשר לשאלה מה אנו חושבים על פונדקאות מלכתחילה, מספר הילדים שיש לזוג הוא טעם כבד משקל ועוד איך. בהחלט טעם מכריע. ולכן שבעקבות העתירה יש לתקן את החוק כך שההליך הזה יתאפשר רק לחשוכי ילדים. תכלית זאת התבטאה בדיוני ועדת אלוני (לבחינת הנושא של הפריה חוץ-גופית על כל היבטיו) שבעקבותיה חוקק בין היתר חוק זה; בדברי ההסבר להצעת החוק ובדיונים בהליכי חקיקתו; וגם בהנחיה הפנימית של היועמ"ש לוועדת האישורים, המובאת בפסיקה שלפנינו. זאת אף שההנחיה קובעת כי אין לקבוע הבחנה עקרונית בין זוג חשוך ילדים לזוג שיש לו כבר ילד אחד משותף וכי יש לבחון כל מקרה לגופו לפי שיקול הדעת המסור לוועדה.
הזכות המהותית שבשמה הוגשה העתירה, ובג"צ קיבל, היא הזכות להורות. בית המשפט כותב כי אין צורך להכביר מילים על זכות זו, שבית המשפט עמד עליה בהרחבה בשורה של פסקי דין. וכותב כאן:
אין חולק שאילו היה מדובר בבני-זוג, שיכולים להביא לעולם ילדים כדרך הטבע, לא היה איש מעלה בדעתו למנוע מן השניים להביא לעולם ילד נוסף, רק בשל היותם הורים לשלושה ילדים. אלא שבמקרה שלפנינו, לא עומדת לבחינה זכותם של העותרים להורות גרידא, כי אם זכותם להיעזר בתהליך הפונדקאות לשם הבאת ילד רביעי לעולם.
אכן, מרגע שאנו מערבים טכנולוגיות מתקדמות בהליכים טבעיים, צצות ועולות בעיות חדשות. לו עובריה של רותי נחמני לא היו מוקפאים אלא היא היתה נכנסת להריון טבעי, לא ניתן היה לחייב אותה לבצע הפלה בשם אי-רצונו של בן-זוגה לשעבר להיות לאב. האפשרות הטכנולוגית לקטוע הריון ולהפריד אותו לחלקים ללא רציפות בזמן, כשהתערבות באחד המקטעים שוב איננה כרוכה בחדירה פיסית לגוף האשה, מעלה שאלות חדשות. גם כשלא מדובר בטכנולוגיות אלא בהחלטות חברתיות, אנחנו מפעילים שיקולים שאיננו מפעילים ביחס להחלטות פרטיות. כך, אנשים המבקשים לאמץ ילדים צריכים לעבור מבחנים לא פשוטים כדי להוכיח את כשירותם להורות, הם לא יכולים לאמץ בכל גיל וילד בכל גיל, וכן הלאה. מבחנים שאיש לא היה מעלה על דעתו להעביר אנשים שסתם מביאים לעולם ילדים (שלעיתים הם אלה שאחר כך נהפכים למועמדים לאימוץ…). הרציונאל הוא כי ילדים הנמסרים לאימוץ הם באחריותה של החברה ועליה לעשות כמיטב יכולתה כדי להבטיח שהם יימסרו לבית הכשיר לגדלם.
כאן לא מדובר בזכות מופשטת להורות. כאן מדובר כפי שמסביר בית המשפט, בזכות להשתמש בפונדקאות כדי להביא לעולם ילד רביעי. הוא אף מוסיף וקובע נכונה כי
מוסכם על הכול, כי הזכות להורות היא זכות מסוג של חירות, שאין בצידה חובה המוטלת על הזולת, ואילו תהליך הפונדקאות מחייב את מעורבותם של צדדים שלישיים ואת עזרתם לממש את הצורך בהורות.
פונדקאות איננה הליך פשוט. לא מדובר בשכירת בית אלא בשכירת איבר מגופו של אדם. בלשון בית המשפט כאן: "אין חולק כי הליך הפונדקאות הוא הליך מורכב, הכרוך בבעיות אתיות, משפטיות, חברתיות, מוסריות, דתיות ורפואיות סבוכות". אלא שלדעתו החוק הקיים הוא כבר תוצר מוגמר שאליו הותכו השיקולים השונים שהביאו כאן המשיבים והוא מבקש לתת מענה למציאות מורכבת.
על השאלות המוסריות הנוקבות הכרוכות באישור פונדקאות כתבתי בזמנו כאשר הצעת החוק היתה מונחת בפני המחוקק. אני ממליצה לקרוא את המאמר לפני שנכנסים פה לדיון. הוא איננו ארוך. רשימות נוספות מקושרות בסוף הפוסט.
הנקודה כאן איננה עד כמה הבאת ילדים לעולם היא ערך נשגב; לא האם הזכות להורות היא זכות יסוד או זכות חוקתית (הנגזרת מכבוד האדם); לא האם רשאים בני אדם להחליט כמה ילדים הם מבקשים להביא לעולם. ודאי שהם רשאים. הנקודה היא, כמו שכתבתי אז, שגם כשמדובר באינטרס אנושי נעלה, מוטלות מגבלות על אופני מימושו. אפילו אז התייחסתי לפונדקאות כמזור לחשוכי ילדים, ושאלתי: "אם פונדקאות מותרת כדי להקל על סבלם של חשוכי הילדים, מדוע נתנגד לכך שמישהו ימכור עצמו לעבדות כדי לממן לבן משפחתו ניתוח יקר שיציל את חייו?". כפי שהזכות לדיור איננה זכות לוילה, כך הזכות להורות איננה זכות לארבעה ילדים; לא כאשר מימושה מערב זכויות של אחרים ובעיות מוסריות וחברתיות סבוכות. הזכות להורות איננה בלתי מוגבלת וכך גם התמיכה שאמור לקבל האינטרס האנושי להביא ילדים לעולם.
העניין המהותי העומד כאן לדיון (להבדיל מהפגם המינהלי שנפל בהליך בוועדה, ר' בתחילת הפוסט), הוא רק עוד היבט של הפריונאות; קדחת הפריון שהחברה הישראלית נתונה בה. בחודש שעבר כתבתי על היבט אחר: אחד הטיפולים היחידים המאושרים בזמן שביתת הרופאים הם טיפולי פוריות. שיעור גבוה של מרכזי פריון יחסית לאוכלוסייה ונדיבות במימון טיפולים אלה. המדינה מעודדת מאוד ילדים, עד שהם יוצאים לאוויר העולם. כשיגדלו יילכו לשדרות רוטשילד.
החוק הוא אכן כבר עובדה מוגמרת, אך כמו במקרים רבים שבהם חוקים נבחנים במציאות, נדרש לו תיקון. וזה מה שצריך להיעשות בעקבות פסק הדין הזה. נדמה לי שלא פחות חשוב מכך שהאם הנושאת תהיה בת דתה של האם המיועדת (סעיף 2(5) לחוק, עם חריג אפשרי ללא-יהודים), חשוב שההליך הבעייתי הזה יוגבל למטרה של הבאת ילדים לעולם לחשוכי ילדים. או במרב לבעלי ילד אחד. כאחד מהגבולות שיש לסמן כאן על מימוש הזכות. בהזדמנות זאת כדאי לשאול מדוע הזכות הזאת ניתנת רק לזוגות, ורק לכאלה הטרוסקסואליים. רק להם יש זכות להורות?
עוד בנושא:
אין לסחור ברחם
בדרך לפריון
ילדים זה שמחה חה חה חה
בג"צ 625/10
חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ"ו-1996
פוסט מתוקן: לפוסט נוספו מספר הבהרות.
קרוא וכתוב 
חותמת על כל מילה.
נשבע לך שחשבתי עליך כאשר ראיתי את פסק הדין אתמול ותהיתי האם יהה לך אנרגיה בעת סערה שכזאת לכתוב על זה.
החלקה במדרון חלקלק הפסק דין הזה , הדמיון אינו יודע גבול כאן אפשר לעשות גם הזמנות אפשר להכין הרבה עוברים ולבחור לא?
אם לא היה כל כך עצוב היית מתבדח על העניין הזה ומציע חוות של נשים פונדקאיות שתחילה תספקנה את הזכות הטבעית והבלתי ניתנת לערעור של גברים למין מזדמן ואחר כך תעבורנה להיות פונדקאיות בעבור בעלי הזכות לילדים ובסוף מקור לאברים להתרמה לחרדים שאינם יכולים לתרום. אבל אני חושש מאד שלא אובן כהלכה ויצטרפו אלי תומכים רבים כולל הרעיון לעשות שימוש בעובדות הזרות לצורך זה.
החלקה במדרון החלקלק. קראתי את הפסק דין ומלמלתי לעצמי את הטיעון הפופוליטסי "אם זאת היתה הבת שלהם" .
תתכונני לריקושטים….
מדרון חלקלק אמרתם? זה טירוף לפי כל מדד.
נתחיל רק בזה שזה בית חרושת להכנסה
הבנויה על ביטוח לאומי. אפשר כך לייצר עשרה
ילדים באותה שנה לאותו זוג, הבעל יתרום זרע
אשתו תתרום ביציות. ישכרו פונדקאיות מעולם
הרביעי. רק צריך קצת כסף לשנה ראשונה. או
זוועה גדולה יותר, ניתן כך לייצר צבא
מזוג בעל תכנות גנטיות נבחרות. השתגעו כאן
כולם.
אני לא מבינה במשפטים. אבל דומה שישנה הפרדה בין אתיקה למשפט. מבחינת החוק היבש ישנם נימוקים מסוימים ואם מבצעים שיקולים אתיים הנימוקים הם אחרים.
אם בוחנים את הסוגייה מבחינה מוסרית, המסקנה שאליה מגיעים היא שישנה קדימות ברורה לזוג שלא מסוגל להביא ילדים לעולם. זאת בעוד שנימוקים משפטיים עשויים להוביל למסקנה אחרת.
נראה לי שישנה פרצה ופער בין אתיקה למשפט וזה נכון לתחומים רבים שנידונים בבית משפט.
אני מבין בעקיפין שהסכם פונדקאות במדינת ישראל הוא חוקי, אך טעון אישור של ועדה מתאימה.
אם כך מה הבעייה? אם הפונדקאות היא על חשבון המדינה (דבר שנראה לי מוזר מאוד)- אז באמת יש טעם לפגם, אבל אם לא- אז מה פסול בכך?
כלומר- אני מבין שיש בעייה עקרונית עם נושא הפונדקאות, אך האם מקבלים זאת כהכרח בל יגונה כשמדובר בילד ראשון, אך לא כשמדובר ברביעי?
יפה כתבת, ואני מחמירה ממך: יש לאסור על פונדקאות באופן גורף. השימושים השונים בגופן של נשים, מתבססים על ניצול מעמדי ומגדרי שאין לו מקום בחברה השואפת לשוויון ולשמירה על זכויות אדם, שכן הם הפרה מהותית זכויות אלו. הבהרתי את עמדתי מס' פעמים בעבר, למשל כאן http://cafe.themarker.com/post/217617/ וכאן http://2nd-ops.com/hanna/?p=66407. אני שמחה שכתבת על זה – כי כבר בהתפרסם הידיעה קבלתי טלפון מזועזע מחברה מהציונות הדתית, שסוברת שיש בהלטת בג"צ כמו גם בעצם עמדת המשפחה, מעשה שאינו הלכתי ועובר על המוסר והאתיקה היהודים (אני אומרת דברים בשם אומרם), ולמעשה הפניה וההחלטה כאחת הם מהות ההתייחסות לאשה כאל רחם שדמות נרקמה סביבו רק לצרכים פונקציונליים. היא רואה בכך עבירה. מבלי להתייחס מהיבטים תאולוגיים – אני חושבת כמוה. המשפחה הזו הצטרפה לחבורה לא מכובדת, שמטעמים של "נורמה חברתית" הכשירה סחר באברים חיים וסחר בנשים, שהפונדקאות היא יצור הכלאיים של שניהם. ההיגד "אבות אכלו בוסר שיני בנים תכהינה" גם הוא רלוונטי כאן, שכן אני לא יודעת איך הייתי מוצאת את נפשי בהתייחסות להבאתי לעולם בחטא עמוק ומהותי כל כך כלפי מישהי אחרת – לו הולדתי בפונדקאות. אני מניחה שזה היבט שרוב ההורים שסוחרים ברחמה של אשה ממעמד נמוך לצרכיהם אינם לוקחים בחשבון, ולפחות חלק מהילדים הללו יציבו את המראה הזו בפני הוריהם בבוא העת. והדמויות שתשתקפנה במראה הזו מכוערות עד מאוד.
סליחה שהארכתי, הנושא בנפשי.
האפשרות הטכנולוגית וההיתר החוקי להזמין ילדים דרך אמהות שמהוות רחם מסחרי להשכרה מעוררת גם בי סלידה מסויימת.
כשבוחנים את הנקודה דרך החוק והנורמות הקיימות של חופש הבחירה (בעיקר מהצד של הפונדאיות) והעיסוק – אני לא רואה הצדקה להתערבות. חוקית או חברתית.
-אם מדוברת בבוגרת וזה רצונה, זה אמור להיות עסק שלה, תרתי משמע.
בעיני העובדה שאין רישיון להורות, (עם מבחני קבלה ומיון על כל המשתמע) …הרבה יותר מטרידה. איך יכול להיות שעבור אימוץ ילדים צריך לעבור וועדה ולהריון טבעי וגידול ילדים כולם יכולים להשתתף ?
זה חלק מהעמקת והטמעת התפישה שלפיה הולדת ילדים היא אקט חשוב, מימוש עצמי עליון וכו' וכו', שמתבטאת בכל הסיוע הכלכלי והאחר של המדינה (היחידה בעולם אני חושבת שגם מממנת טיפולי הפרייה לאנשים שיש להם כבר שמונה ילדים)
אבל לא בהקצאת משאבים אחרי שהילדים נולדים.
צריך להבחין בין פונדקאות שמבוססת על ניצול של נשים שהן ממעמד נמוך (שזה כמו סחר באיברים) לבין פונדקאות שנובעת מאידאולוגיה. יש נשים שעושות את הפונדקאות מטעמים אידאולוגיים והן באות דווקא ממעמד גבוה. לרוב הפונדקאות היא אכן של נשים שזקוקות לכסף והן ממעמד נמוך.
בעולם המערבי את קונה מוצרי חשמל שמיוצרים בסין ואת קונה בגדים שמיוצרים בסין ומי שיצר אותם הם פועלים שמקבלים שקל ליום ופועלות שמקבלות חצי שקל ליום.
העולם המערבי הוא נצלן ומבוסס על העולם במזרח שמנצל בייחוד נשים.
הסוגייה מנקודת המבט של הורים שרוצים להביא ילדים היא שמי שהוא עשיר יהיו לו יותר ילדים ומי שהוא דל אמצעים יהיו לו פחות ילדים. זה נכון גם מבחינת יכולת הגידול. אבל כאן זה נכון מעצם יכולת הבאת הילדים ובית המשפט מנציח את הפער, בין אם ההליך הוא במימון המדינה ובין אם לא. זו מעין סלקציה דרוויניסטית בחסות בית המשפט.
לדעתי בכלל כל מערכת המשפט בארץ פועלת על פי שיוך קבוצתי שלא לומר אתני, ובמיוחד בג"ץ. העניין הוא שהעלות של פונדקאות איננה בגדר משהו שכל אדם יכול להרשות לעצמו, וגם בג"ץ כזה עולה הון, עלות פונקדאות היום מתקרבת ל 150,000 ש"ח, וזה יכול לעלות הרבה יותר אם ההורים מגישים לועדה פונדקאית שלא מתקבלת או שיש הפלות. לכן פסק הדין הזה הוא חיוב בגלל שהוא מתיחס לאותה קבוצה סוציו-אקונומית של השופטים שדנו בתיק. אין למעשה למערכת המשפט ולבית המשפט העליון בישראל שום עניים בצדק, בזכויות או בחוק. להוציא הצדק של שופטי בית המשפט העליון וחבריהם. זו פשוט קליקה סגורה.
לכן יהיה רק צדק כשייכנסו שופטים מכל שכבות החברה ומכל המוצאים (שימו לב שאדמונד לוי נמצא כמעט תמיד בעמדת מיעוט או עמדת יחד, מישהו שואל את עצמו למה? זה רק מפני שהוא רוצה להיות מקורי), או לפחות אם לא צדק משהו שדומה יותר לחבר מושבעים.
מסכים לעמדתך העקרונית אגב הערה שפונדקאות היא הסדר כל כך ייחודי ובעתייתי שכל השוואה לתחומים כמו סחר באיברים להשתלה אינה יכולה להיות מדוייקת. לפעמים המחוקק "שוכח" להכניס משהו כי הכל מניחים שהמשהו הזה חייב להיות ברור מאליו -הרי מראש החוק חוקק להורים חשוכי ילדים. מאחר ופונדקאות היא הסדר חריג כל כך, בעיתי כל כך וצופן סיכונים רבים,בריאותיים ונפשיים לאם הנושאת ולא רק לה, ראוי לצמצם את השימוש במוסד זה רק למקרים חריגים מיוחדים. מכוח ראיה זו ניתן וצריך היה לקרוא את תנאי הסף.
אני מוצא גם שהאמירה שמספר הילדים הוא שיקול רלוונטי בתוך ההליך כהתחמקות מהבעיה האמיתית. ניתן להניח שהזוג מתאים וגם הנושאת מתאימה ומבחינה פרטנית אין סיבה לאסור דווקא עליהם להביא ילד רביעי וחמישי-עדיין אין להתיר זאת.
אני מסכים גם שישנה העצמה מופרזת של הזכות להורות ושל הצורך בהורות -כאילו אין אדם יכול לחיות חיים שלמים מבלי להיות הורה וההפרזה הזו יכולה להוליך למקומות לא טובים.
נתבקשתי לכתיבה ענינית ומכבדת
כתבתי ענינית אבל הנושא אינו מכובד ואינו מכבד.
מישהו/מישהי כתב(ה):
יש נשים שעושות את הפונדקאות מטעמים אידאולוגיים
והן באות דווקא ממעמד גבוה. לרוב הפונדקאות היא
אכן של נשים שזקוקות לכסף והן ממעמד נמוך.
זה גם ההבדל בין קורטזינה לזונת רחוב.
סוחרי גופות אדם כבר אמרו ונשים הן עדיין בחזקת אדם
בכלל בית המשפט העליון מפליא בפליטת אבסורדים
מרגיזים, והוא מרגיז את כולם שמאל ימין חילוני דתי
באותה מידה
זו אחת הפעמים הבודדות שבהן אני ממש מסכימה עם פוסט שלך. הפסיקה הזו צורמת עד מאוד.
נעמה
כפי שציינת, בפסה"ד מתעכבים על מכשלת דחיית הבקשה על הסף. השופטים מציינים שהיות המבקשים הורים לילידים יכולה לשמש שיקול רלוונטי לדחיית בקשה – רלוונטי, אבל [לשיטתם]:
א] לא שיקול מכריע;
ב] אין הוא שיקול המצדיק דחיית בקשה על הסף.
בשלב זה, אפשר היה לצפות שהשופטים יחזירו את הנושא להחלטת הוועדה, לאחר שמיעת העותרים לגוף בקשתם ושקילה עניינית ותוכנית של טענותיהם.
ואכן, עד הגיעי לשתי שורות מסוף פסה"ד הייתי בטוח שזו תהא פסיקתם.
ומה קרה בפועל?
סעיף 32 סיפא של פסה"ד קובע כך:
"מן הראוי, אפוא, כי הוועדה תבחן את בקשתם של העותרים בדיקה פרטנית, תוך התייחסות למכלול הנסיבות הספציפיות הרלבנטיות לעניינם."
עד לכאן, ניתן היה לומר, ששופטי בג"צ מחזירים את העניין לוועדה, לבחינה עניינית של הבקשה, לגופה ועל-פי מכלול נסיבותיה [מה גם שהפיסקה האמורה מכוונת במפורש ל"העותרים", ולא ל"מבקשים" באופן כללי].
ואולם, מייד בהמשך בא הצו האופרטיווי, שמבצע מקפצה נחשונית: לא השבת העניין לבחינת הוועדה, אלא מתן צו אופרטיבי לקבלת הבקשה לגופה ["33. אשר על כן מוצא בזאת צו החלטי המבטל את החלטת המשיבים לדחות על הסף את בקשת העותרים להתחיל בהליך של מציאת אם פונדקאית והתקשרות בהסכם עמה, והמאפשר לעותרים למצוא אם פונדקאית ולהתקשר עמה בהסכם שיובא לבחינת הוועדה בהתאם לחוק"].
הצו האופרטיווי בסעיף 33 לא זו בלבד שאינו עומד בקנה אחד עם האמור בסעיף 32 סיפא [ועם ליבת טענות העותרים וההגיון שמנחה את השופטים]; הוא סוטה ממנו, שלא לומר נוגד אותו.
נו… כך כותבים פס"ד בימינו….
שלום נעמה
אקדים ואציין שלא קראתי התייחסויות אחרות שלך לנושא.. לצערי, ואם אני כותב דברים שכבר כתבת.. סלחי לי.
נושא הפריון / פוריות הוא נושא רגיש וכאוב במדינתנו. אנשים מוציאים על כך הון עתק ומקדישים לכך שנים רבות של מאמצים, ולענ"ד, לעתים הרבה מעבר לכל הגיון סביר, אבל… אי אפשר להרגיש מה שהזוג מרגיש ורוצה ובעיקר מה האישה מרגישה ורוצה.
יש לכך גם צדדים כלכליים.. זו "תעשיה" שמביאה הרבה כסף לקופות, לרופאים ולכל מי שבדרך ואולי בגלל זה טיפולים אלה לא מושבתים (כמובן לצד החשש מעליהום רגשי תקשורתי…).
לתפיסתי, פונדקאות דומה במהותה למכירת איברים… ואולי גרועה ממנה… כי במכירת איבר מדובר על אקט רגעי, נקודתי וכאן על 9 חודשי מכירה פלוס תקופה לפני ואולי אחרי. זה דומה במידת מה לסחר נשים… או קניית ילדים. שניהם מעשים שלא ייעשו.
אישית, איני תומך בכך ולדעתי הנסיונות להרות צריכים להסתיים לאחר הפריה חוץ גופית ואסור היה לאפשר פונדקאות ויש למנוע כל נסיון לפונדקאות פרטית ואפילו אם כל הצדדים מסכימים לכך.
מתן היתר לנשיאת אישה שניה עדיף בעיני על פונדקאות, אם כבר..
בלי קשר.. לענין בג"ץ… :
כפי שדעתי אינה נוחה מהחלטות בג"ץ אחרות, כך גם כאן… אבל מעשית, החלטת בג"ץ רק אומרת שהודעה לא תדחה על הסף ותשקול שוב את הבקשה..
כמובן שהתשובה הסופית שך הועדה אמורה להיות זה… זה רק יאריך אתהדיון כדי לתת "כובד ראש"… לשאלת מספר הילדים..
זוהי החלטת בג"ץ שרק עושה עוול לשני הצדדים.. ו"מאריכה את הסבל"… (אלא אם הועדה תחטוף חיל ורעדה…. ותשנה את החלטתה הצודקת).
[…] הזה לא בלתי-קשור לקודמו, בשאלת הפונדקאות. כמו לפרקטיקות אחרות שאנחנו מתירים […]
[…] של השופטים להליך הפונדקאות באומרם – אין חולק כי הליך הפונדקאות הוא הליך מורכב, הכרוך בבעיות אתיות, משפטיות, חברתיות, מוסריות, דתיות […]
[…] מלה אחת לא מצאתי שם על הבעייתיות המוסרית הקשה הכרוכה בפונדקאות. שכתבתי עליה לא אחת (קישורים בסוף, אחרי הסרטון). חוק הפונדקאות אכן דורש תיקון, אבל לכיוון המחמיר דווקא. למשל, כדי שלא יתאפשר למשפחה שיש לה שלושה ילדים להתקשר עם פונדקאית כדי להביא ילד רביעי. שכן זה עומד בניגוד לרציונל של החוק ולתכליתו, כפי שכתבתי כאן. […]
[…] גם לדאוג כי ייהנו מרמת חיים הולמת, בריאות וחינוך. כמו שכבר כתבתי בעבר: המדינה מעודדת מאוד ילדים, עד שהם יוצאים לאוויר […]
[…] אנושי, בעלת זכויות. לא מדובר כאן בזכות מופשטת לחירות כפי שקבע בית המשפט העליון, "הזכות להורות היא זכות מסוג של […]
[…] אנושי, בעלת זכויות. לא מדובר כאן בזכות מופשטת לחירות. כפי שקבע בית המשפט העליון, "הזכות להורות היא זכות מסוג של […]