Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘זכויות אדם’ Category

עונש קולקטיווי הוא עניין לא מוסרי. בהקשרים מסוימים גם לא חוקי. מדובר בהפרה של האוטונומיה האנושית; של העיקרון היסודי שאדם אחראי למעשיו הוא ולא למעשי אחרים. והענשתו בגינם ולא בגין דבר שהוא עצמו עשה – פסולה.

נוח שאפשר להביא הפעם את הדוגמא של הגננות, שבעקבות ההצתה של גן ילדים ושל מכונית הגננת במושב חלץ, מעכבות מחר את פתיחת הגנים הציבוריים בכל הארץ על-פי החלטת הסתדרות המורים. נוח, כי בדרך כלל אנחנו מכירים את הפרקטיקה הזאת מבתי חולים המושבתים על ידי רופאים בגלל תקיפה של רופא/ה. ואוי אם נכתוב על זה, כי רופאים הרי אסור לבקר (וגם מאוד לא כדאי, אם לעבור למישור תועלתני). צריך בכלל להחמיר את הענישה באופן מיוחד על תוקפים כאלה, כפי שקבעה הכנסת. כיווּן שיש כאלה דווקא מלב הממסד הרפואי שחולקים עליו. ויש גם מחקרים מעניינים אודות הסיבות לאלימות.
אבל לא זה הדיון כרגע, אלא התופעה שבה רבים ממגיני זכויות האדם, שיקימו קול צעקה מוצדקת בכל מקרה של ענישה קולקטיווית של אוכלוסייה אחרת, פתאום סובלנים מאוד, ממלאים פיהם מים, כשמדובר בענישה הקולקטיווית המסוימת הזאת: השבתות הפוגעות בציבור כולו, בתגובה למעשה נפשע של אדם אחד.

אז הפעם, כאמור, הגננות. אבל הפתעה הפתעה (או לא), הפעם יש גם ביקורת. דנה מצוטטת בידיעה כאומרת "אין ספק שמדובר באירוע חמור ואין מקום להתנהגות כזו של הורים, אך אני באמת לא חושבת שההשבתה היא הפתרון. היא פוגעת בהורים". ויערה ישורון, בצדק, “הביעה תמיהה על ‘העונש הקולקטיבי. למה לכלול את זה על כל גני הילדים בארץ? שרפו את הגן, זה חמור מאוד, בושה וחרפה להורים כאלה ואני מקווה שיעצרו אותם, זה פלילי. אבל למה שוב אנחנו משלמים את המחיר?’”. שהרי כאן מדובר במי שתצטרך מחר “לבטל פגישות עבודה כדי לשים את הילדים ב-9:00 בגן. אני לא אביא הרי ביביסיטר בשביל זה”. עמותת ‘הורים לשינוי’ גם הגישה בקשה לצו מניעה בבית הדין לעבודה. כאן, בכל זאת, מדובר בהורים עובדים ובייביסיטר; לא בחולה שלא יקבל טיפול.

גם כאן וגם כאן, מדובר בענישה קולקטיווית פסולה. אף כאשר היא נעשית בתגובה למעשה חמור מאוד. המעשה הוא של יחידים מסוימים והם שצריכים לשאת באחריות בגינו. הענשת ציבור שלם בעטיים איננה מוסרית. הגיע הזמן שהסובלנות כלפיה – על כל צורותיה ונסיבותיה – תסתיים.

 

Read Full Post »

הדיון בשאלת ההתערבות הצבאית בסוריה מעלה סוגיות ודילמות נוקבות. מומחים אסטרטגיים ומשפטיים מסבירים כי כלל לא ברור שהתערבות כזאת תשפר את המצב או תעשה יותר טוב מרע. יש הסבורים כי להיפך. המצב בסוריה אכן מורכב ונפיץ במיוחד, ושום צד שם, כנראה, איננו בבחינת צדיק. דא עקא, שזה לא באמת משנה לכ-120,000 האזרחים שנטבחו שם עד כה (בנשק קונוונציונלי לחלוטין…), שמבחינתם העולם עומד מנגד.

המשך…

Read Full Post »

זמן הוא כסף, קובעת אמרה ידועה. וכדי לחסוך בשניהם, מבקשת המדינה “לפנות” ממגוריהם מאות רבות של תושבים בשטחים הכבושים.

בגלגול הקודם של תשובת המדינה לעתירות לבג”צ נגד פינוי התושבים בדרום הר חברון, נאמר כי מדובר בפינוי בשל מגורים לא חוקיים בתוך שטחי אש. בית המשפט העליון הורה אז בצו ביניים להחזיר את התושבים לבתיהם. כעת הגישה המדינה תשובה לעתירות המעודכנות, שהוגשו לבקשת בית המשפט בשל השינוי בעמדת המדינה, שהסירה כביכול את איום הגירוש מעל התושבים. על פי הדיווח, הדגש בתשובה המעודכנת הוא על החיסכון בזמן ובכסף:

המשך…

Read Full Post »

הדיון המהותי שהתפתח בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בדבר פתיחת סופרמרקטים בתל אביב בשבת הוא מעניין מבחינה זאת שדי לראשונה, נדמה לי, נשמעים קולות מגוונים ב"שמאל" החילוני התומכים ברעיון של יום מנוחה שבועי מטעמים של זכויות סוציאליות. רעיון שברוב העולם השמאל תמיד נאבק למענו. ואילו כאן השתלט – בשם המאבק בכפייה הדתית או במסווה שלו – הרעיון הלקוח דווקא מבית המדרש הליברטריאני, של חופש מוחלט לעשות כרצוננו בכל רגע ואיסור על הרשויות להתערב בו; ולא חשוב איזה מחיר משלם על כך הזולת. של קדושת הקניות המחייבת שהכול יהיה פתוח כל הזמן, לפחות בק"ק תל אביב, המדינה העצמאית.

המשך…

Read Full Post »

"ח"כ זחאלקה מפציר בצעירים ערבים להתנגד לשירות לאומי: לא יתחתנו איתכם". זאת כותרת הידיעה בהארץ מיום 9.6.13. קריאה בהמשך הידיעה מלמדת שלא מדובר בהפצרה אלא במה שמתאים יותר לכינוי איום. זחאלקה קרא לציבור הערבי להתנגד לכל "מה שמוגדר כשירות אזרחי לאומי" ו"הזהיר צעירים וצעירות המשרתים או המתכוונים להתנדב לשירות הלאומי מנידוי חברתי, שיתבטא במניעת הצעות לשידוך". כך לשון הידיעה. אבל עורך/ת הידיעה בחר/ת, מסיבותיו/ה, לקרוא לזה "הפצרה".

המשך…

Read Full Post »

על אחריות, מחאה והומאניזם

שאט נפש היא התגובה ההולמת לטענות (כפי שפורסמו) של בכיר במערכת הבנקאות, לאחר הרצח הנורא אתמול בבאר-שבע, ש"המחאה החברתית" הסיתה נגדם והתירה את דמם.
אבל גם חלק מהתגובות מן הצד השני, שהאשימו את המדינה ברצח, איך לומר בלשון המעטה – לא ממש מבריקות.  כמעט תמונת ראי של ניצול טרגדיה איומה לצרכיך הפוליטיים. וראוי להתעכב על כך משום שאלה האנשים שמספרים לנו שהם נאבקים למען חברה “טובה יותר”.

המשך…

Read Full Post »

ייאמר מייד: אין במאמרה של עמירה הס משום הסתה לאלימות במובנה המשפטי, בעיני. אין כאן שום ודאות קרובה, אפילו לא חשש, שנער פלסטיני יתחיל ליידות אבנים לאחר קריאתו (אם יעבור את חומת התשלום. גם הארץ בונים חומה).[1] לכן אין כאן מקום לטיפול משפטי. בוודאי בהינתן המשקל הכבד שנותנים לחופש הביטוי, ובצדק, האמונים על אכיפת החוק. כך גם התלונה שהוגשה נגדה ונגד עיתונה (על-ידי מועצת יש"ע) היא בעיקרה פוליטית. זה לא אומר שמאמרה אינו בעייתי. הבעיות במאמרה הן קודם כל מן הסוג המוסרי ואליהן בעיקר אתייחס.

המשך…

Read Full Post »

היבט מסוים וחשוב של יושרה הוא לפעול על פי העקרונות שלהם את מטיפה. כך, ממי שמדבר נגד אלימות מצופה לא להכות את ילדיו; מארגון זכויות אדם שמטיף למדינה כי המטרה אינה מקדשת את האמצעים – לא לקבל אמירות בתוכו שיש מטרות שכן מקדשות את האמצעים; ממי שמציג עצמו כבעל אג’נדה שמאלית – לא לעצום עין מול הטרדות מיניות ולא לתמוך במשטרים המדכאים נשים ותולים הומוסקסואלים. 

לעיקרון העל הזה יש כל מיני שמות. קשוט עצמך תחילה; נאה דורש נאה מקיים. אפשר לבחור. כל מי שיש לו ניסיון חינוכי ולו מינימלי, יודע את חשיבותה של הדוגמא האישית. שהוא נמדד לא בדיבורים אלא במעשיו. וכשהם אינם מתיישבים, כאשר יש דיסוננס ביניהם, המעשים הם אלה שקובעים.

המשך…

Read Full Post »

חברת הכנסת איילת שקד (הבית היהודי) נפגשה לפני ימים אחדים עם שגריר אריתראה בישראל ומסרה כי השתכנעה בעקבות המפגש ש”אין שום סכנה למהגרים שיוחזרו למדינה”.

המשך…

Read Full Post »

“בעיה פילוסופית רצינית באמת יש רק אחת: ההתאבדות. לפסוק אם כדאי לחיות את החיים האלה, או לא כדאי, פירושו לענות על שאלת-היסוד של הפילוסופיה” (אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס).

בין אם מסכימים עם קאמי כי התאבדות היא הבעיה הפילוסופית הרצינית היחידה בין אם לאו, מובן כי מסה קצרה כגון זאת לא תוכל להקיף את כל היבטי הבעיה. הטריגר המיידי לכתיבתה הוא אמירות פומביות שגרסו כי בנסיבות מסוימות טוב עושה המתאבד – לעצמו ולחברה – בכך שהוא נוטל את חייו בכפו. לעמדה זאת ניתן ביטוי וולגרי במיוחד אחרי התאבדותו של דודו טופז, ואחר כך גם בעקבות התאבדותו של אסף גולדרינג. המשותף לשניהם היה שהתאבדו שעה שהיו נתונים במשמורת המדינה, במעצר לפני משפט. המוקד שיעניין אותי כאן, אפוא, יהיה היחס החברתי הראוי להתאבדות בכלל, ובנסיבות המיוחדות הללו.

המשך…

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »