קרוא וכתוב

ייאמר מיד שהסיפור הזה – של פרסום המייל של נתן אשל שהגיע אל שלי יחימוביץ בטעות – הוא שולי יחסית להתנהגותו של אשל, שבגינה הגיע להסדר טיעון שקיבל תוקף של פסק-דין משמעתי (PDF), על פיו יפרוש מן השירות הממשלתי. ושלה הוסיף חטא על פשע בהכריזו ש"כנראה שלנשים אין בעיה לשקר" (אות מיס פיגי. אמנם קטן על זה, אבל פטור בלא כלום אי אפשר). ואללה? כנראה שלהכחיש שאתה מעורב במו"מ הקואליציוני בעודך מבקש חוות דעת משפטית שתכשיר מעורבות כנ”ל זאת אמת צרופה.

המשך…

Read Full Post »

כמו כל זכות, גם הזכות להשתתפות פוליטית כוללת בחובה את הזכות שלא לממש אותה. ממש כפי שזכותי לחופש הביטוי לא מחייבת אותי להתבטא וזכותי לחופש התנועה לא מחייבת אותי לצאת מהבית. לכן זוהי ודאי זכותם של אנשים לא להצביע. זוהי (אי) פעולה שיכולה להצביע על מחאה לא פחות מאשר על אדישות או יאוש.
Having said that, יש לשאול האם זוהי פעולה ראויה, והאם זוהי פעולה נבונה. שכן כפי שעצם קיום הזכות איננו אומר שמימושה הוא בהכרח ותמיד הדבר הנכון לעשותו (באנגלית זה נשמע יותר טוב, בגלל משחק המילים בין right כזכות ל-right כנכון), כך גם עם הזכות לא לממש אותה.

המשך…

Read Full Post »

הפוסט הזה לא יעסוק במבצע ובשאלות הישירות הקשורות אליו. האם הוא מוצדק; האם הוא נבון; האם הוא יעיל להשגת המטרה (ואיזו..); האם עיתויו נובע מתחשיב פוליטי ציני. שאלות שאינן זהות וכדאי להפריד ביניהן. הוא יעסוק בתובנות שעלו אצלי כמתבוננת מן הצד בשיח שאני חשופה לו, של השמאל שחלקו מכנה עצמו רדיקלי. לא שהן חדשות לגמרי, ועל כך מִלה בסוף הפוסט. אבל בימים אלה התגבשה אצלי סופית ההבנה שנבטה לפני למעלה מ-10 שנים: למה השמאל הזה כל כך שנוא.

המשך…

Read Full Post »

צעקה גדולה נשמעת מקצה הארץ ועד קצה. טוב, לפחות מקצה עיתון הארץ. הוצאות משפט הוטלו על עותר ציבורי! ב-30 השנים האחרונות זה קרה לאגודה לזכויות האזרח, למשל, רק פעם אחת! אז אחרי שקראנו שמדובר ב“דגל שחור” – לא פחות! כמו זה בכפר קאסם? – שמניף בג”צ בעשותו כך, לדעת דיקן הפקולטה למשפטים בחיפה, כדאי אולי לבדוק רגע את השאלה בשקט. לא כדי לקבל כותרות בעיתון, כפי שאמר פרופ’ דני פילק באותו עניין, כשמחה על כך שהוצאות הוטלו על עתירה עקרונית “שלא נועדה לזכות את מגישיה בפרסום בכלי התקשורת”. האם עלינו להבין שבעתירות אחרות זה נעשה לצורך כך? נגיד, עתירות של אנשים פרטיים על פגיעה בזכויותיהם? עתירות של עותרים ציבוריים אבל לא אלה אלא “אחרים”? מעניין.

המשך…

Read Full Post »

למעט מספר מצומצם (אף כי חשוב) של זכויות המוקנות לאזרחים בלבד, על מדינות לכבד ולהבטיח את זכויות האדם של הנמצאים בשטחן. יש סיבות מעניינות לכך שמשטר זכויות האדם שהתפתח לאחר מלחמת העולם השנייה הלך לכיוון זה של תחולה טריטוריאלית, שאינו מתנה זכויות אדם באזרחות. אף כי הוא מקנה מעמד חשוב למדינה כאורגן היעיל ביותר להגן עליהן (כן, יותר משיפוט בינלאומי). הן כגוף שמשימוש יתר בכוחו נשקפת הסכנה הגדולה לזכויות אדם, הן כגוף שכוחו מאפשר לו להגן עליהן, גם באופן פוזיטיווי. למרות זאת, על אף שהיות אנושי הוא למעשה התנאי לזכויות, הרי הזכות לאזרחות נחשבת ל”זכות לזכויות”. שכן בפועל, ובכל המדינות, היא מקנה ערבויות חזקות בהרבה לבעליה, להנאה מלאה מזכויות אדם. אבל להוציא אותן זכויות מעטות המוקנות רק לאזרחים, מנוסחים דיני זכויות האדם הבינלאומיים בלשון של “כל אדם”. לשון אוניוורסלית שאימץ גם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הישראלי, לבד מסעיף 6ב המקנה זכות כניסה לארץ לאזרחים ישראלים.

המשך…

Read Full Post »

מוזיאון ישראל הבהיר כי הכותרות מוגזמות. בפועל הוא פשוט ממשיך במדיניותו הרגילה לאפשר לקבוצות פרטיות סיורים מחוץ לשעות הפתיחה הרגילות. המוזיאון אינו בודק בציציות הקבוצות האלה.

ואני חשבתי שמדובר במוזיאון ולא במכבסה (למילים).

משיחה שערכו פעילי 'ירושלים חופשית' עם המוזיאון עולה באופן חד-משמעי כי המוזיאון מאפשר סיור נפרד בשעה שבה הוא מתחייב שלא יהיו נשים (טפו) במתחם.
האם המוזיאון יאפשר סיורים נפרדים לקבוצות "לבנים" המבקשות לא לראות אתיופים בזמן סיורם? לקבוצות אשכנזים המבקשות שלא להתערבב עם מזרחים? לקבוצות יהודים המבקשות סיור בלי לחזות בערבים? האם גם את “ציציותיהן” של קבוצות כאלה הוא אינו בודק? למען האמת היה מי ששב ושאל את דוברת המוזיאון את השאלה הזאת, אחרי שהתקבלה ממנה התשובה על "אי בדיקת הציציות" של קבוצות פרטיות. אבל לזה הוא כבר לא קיבל תשובה.

המשך…

Read Full Post »

אי אפשר להגיד על ההחלטה להוציא סוף סוף את יגאל עמיר מהבידוד שבו היה מצוי שנים ארוכות בכלא שהיא בעִתה, כי היא הרבה יותר מדי מאוחרת. אבל זאת החלטה שיש לסמוך עליה את שתי הידיים ולברך עליה. כליאה בבידוד היא פגיעה בזכויות אדם ומהווה צורה אכזרית במיוחד של ענישה. היא גורמת הן להפרעות גופניות הן להפרעות נפשיות שעלולות להיות ארוכות טווח. יש לזכור שאין להעניש אסירים מעבר לעונש שהושת עליהם בעצם שלילת החירות שבמאסר. וזה חל גם על רוצחי ראש ממשלה.

לא כך חושבת מפלגת מרצ, המפלגה הנאורה שבאג’נדה שלה זכויות האדם מופיעות די גבוה. לפחות ביומרה. מרצ – המפלגה שהביאה לכם את החוק הפרסונלי של שלילת אפשרות החנינה מיגאל עמיר – מכה שנית. המזכ”ל שלה, דרור מורג, שכשחגי עמיר השתחרר מהכלא אחרי קרוב ל-17 שנים הצהיר “בכל רגע בחיים נזכיר לו מה עשה”, פלט היום את האמירה הבאה, שהתפרסמה רשמית בדף הפייסבוק של המפלגה:

מדובר בהחלטה שגויה ומקוממת שנועדה להעביר מסר סלחני כלפי רוצח ראש הממשלה, שמעולם לא הביע חרטה על מעשיו. עמיר הוא רוצח נתעב ומסוכן שלא ראוי להקלה בעונש והוא עשוי לנצל את מפגשיו עם האסירים האחרים כדי להמשיך ולהפיץ את משנתו הרצחנית.

תודה, מרצ, שאתם מאשרים שוב שזכויות אדם בעיני יותר מדי אנשים וארגונים, ודאי מפלגות – הן עניין פוליטי במובן הרע של המִלה. כזה שהיחס אליו הוא אינסטרומנטלי, על פי עמדותי. כשהן נשללות מהמקורבים לי בדעותיהם – אצעק חמס. כשהן נשללות מאויבי הפוליטיים – אצדיק את הפגיעה ואקרא להמשיך את שלילתן. אנחנו בהחלט יודעים ממי עלינו להתיירא, כפי שכבר כתבתי בעבר.

ותודה אמיתית, ללא ציניות, לרופאים לזכויות אדם, שמן הצד השני ממשיכים לעמוד על העקרונות האוניוורסליים של זכויות אדם, וקראו כבר בעבר להוציא את עמיר מבידוד ולהפסיק את הפרקטיקה הפוגענית הזאת. 

עוד בנושא:
לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים

Read Full Post »

רוז’ה גארודי, שנפטר לפני ימים אחדים בגיל 98, הורשע בשנות התשעים של המאה שעברה על הכחשת שואה. זאת על-פי חוק Fabius-Gayssot, שהעבירה ב-1990 הממשלה הסוציאליסטית הצרפתית. גארודי, הוגה דעות, קומוניסט לשעבר שהיה לדברי ההיסטוריון מישל וינוק אחד מראשי “המשטרה האינטלקטואלית” של המפלגה עד שזאת סילקה אותו משורותיה ב-1970 (בין השאר בעקבות ביקורתו על פלישת בריה”מ לצ’כוסלובקיה), פעיל ברזיסטאנס שהיה למכחיש שואה והתאסלם. הוא הועמד לדין על ספרו ‘המיתוסים המכוננים של ישראל’ וביתר דיוק על המיתוס של ששת המיליונים שהוא מפתח בו. לא רק שהמיתוס של רצח ששת המיליונים מעולם לא הוכח, טען גארודי, אלא שלא התרחש ג’נוסייד בזמן המלחמה.

האם יש להפליל הכחשת שואה? ומה היחס בינה לבין חופש הביטוי? על כך כאן.
ויש גם הכחשות נוספות. חומסקי (שהגן על חופש הביטוי של פוריסון להכחיש שואה) על סרברניצה, למשל.

Read Full Post »

במשרד הבריאות שוקלים להפסיק מימון טיפולי פוריות לנשים מבוגרות ולהפנות את הכסף למימון טיפולים להבאת ילד שלישי לעולם של נשים צעירות יותר. כך על פי ידיעה של דן אבן אתמול. כיום ממומנים טיפולים לשני ילדים לנשים עד גיל 45, ללא הגבלה של מחזורי הטיפול. המשרד בוחן את האפשרות להוריד את גיל הנשים ל-43 ובכסף שייחסך להגדיל את זכאות המימון לשלושה ילדים.

בעוד שחלקה הראשון של ההצעה סביר, הרי חלקה השני הוא לא פחות משערורייתי.

המשך…

Read Full Post »

השורה שבכותרת מסיימת את שירו של ו”ה אודן ‘בלוז הלוויה’. שהתרבות הישראלית התוודעה אליו בעיקר דרך הסרט ארבע חתונות ולוויה. ולמרות שההקשר שונה לחלוטין, היא שמהדהדת בראשי בעקבות הצטברות המאורעות האחרונים.

נראה כאילו איזו לבנה אחרונה שסכרה את מעטה התרבותיות האנושית (אם לא הומאניות בסיסית), מלהיסדק – התמוטטה. והסכר נפרץ. חברי כנסת מסיתים לגזענות בהפגנות נגד זרים; חברת כנסת מהקואליציה קוראת להכניס את פעילי זכויות האדם המגינים עליהם למחנות בדרום יחד איתם; שר הפנים (שר הפנים!) מנפק לנו את הכותרת משמאל.

המשך…

Read Full Post »