Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘שינוי חברתי’

הפוסט הזה לא יעסוק במבצע ובשאלות הישירות הקשורות אליו. האם הוא מוצדק; האם הוא נבון; האם הוא יעיל להשגת המטרה (ואיזו..); האם עיתויו נובע מתחשיב פוליטי ציני. שאלות שאינן זהות וכדאי להפריד ביניהן. הוא יעסוק בתובנות שעלו אצלי כמתבוננת מן הצד בשיח שאני חשופה לו, של השמאל שחלקו מכנה עצמו רדיקלי. לא שהן חדשות לגמרי, ועל כך מִלה בסוף הפוסט. אבל בימים אלה התגבשה אצלי סופית ההבנה שנבטה לפני למעלה מ-10 שנים: למה השמאל הזה כל כך שנוא.

המשך…

Read Full Post »

מה קורה כשעיתונאית מבקשת לעשות תחקיר על מחאת קיץ 2011, ורוצה לעסוק בין השאר בהטרדות המיניות במאהלים, שכבר פורסם עליהן בזמנו, והיו פעילות שהתלוננו על השתקתן? זאת כמובן מיד “הכפשה”. את חלק מהתגובות, וגם זה לא לראשונה, אפשר לראות כאן (מדובר בדיון גלוי לכול. ותודה לקוראת ערנית על ההפניה).

לגלות חשדנות כלפי עיתונאים – זה תמיד מומלץ. כל מי שחווה על בשרו לא צריך הסברים. רק מה, כשהתקשורת אוהדת את המחאה היא אחלה. כשהיא מנסה לעשות את העבודה שלה (מה לעשות), ולהיות ביקורתית גם כלפי המחאה – היא אויבת העם. זה שעושה וודסטוק כשמזג האוויר חוזר להיות נוח.  או אז מסתבר ש”אנחנו מאהל קטן ומוקף אויבים”, כהגדרתו הקולעת של שלום בוגוסלבסקי. כמו הכעס מימין על המדווחים על עוולות הנעשות כאן כי זה פוגע בשמה הטוב של ישראל… כי מדובר, הפלא ופלא, בשיעתוק של הטיעונים הממסדיים. שנשמעים לפתע מגרונם של מי שבימים כתיקונם יוצאים נגדם.

המשך…

Read Full Post »

ארגון משפחה חדשה עושה עבודה חשובה. באתר האינטרנט שלו נכתב שהוא הוא "פועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה, לרבות, כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. הארגון מסייע לכל מי שחפץ לבנות זוגיות, הורות ומשפחה".

לאחרונה פצחה ‘משפחה חדשה’ בקמפיין חדש בדבר הזכות להיות הורה ובפונדקאות כדרך להגשים זכות זאת. במסגרת זו הפיק הארגון סרטון וידאו – “פונדקאות- כי להיות הורה זאת זכות” – שניתן לצפות בו בסוף הפוסט. באימייל הנלווה שנשלח לרשימת הדיוור שלהם נכתב בזו הלשון:

המשך…

Read Full Post »

הניו-יורק טיימס עושה ספירת מלאי לחלומות של התנועה לזכויות האזרח בארה"ב, 40 שנה לאחר המצעד המפורסם שבו נשא מרטין לותר קינג הבן את נאומו "יש לי חלום".

קינג נואם על מדרגות אנדרטת לינקולן; ושינגטון די.סי., 28.8.1963

מי שהיה אז הדובר הצעיר ביותר במצעד, ג'ון לואיס, היום ציר בית הנבחרים מטעם ג'ורג'יה, מספר: "ב-1963 לא היו לנו אתרי אינטרנט, טלפונים סלולריים או פקסימיליות. לא הסתכלנו בסקרים או מדדנו את הדופק של פוליטיקאים. פשוט עשינו. פשוט פעלנו. השתמשנו במה שהיה לנו כדי להניע אנשים". (ההדגשה שלי)
ואילו הסופר, מפיק הסרטים והמבקר נלסון ג'ורג' טוען כי ההיסט במוקד ובטקטיקה הוא אך טבעי: "כיום הצלחה בהנעת אנשים איננה מוגדרת בהכרח כהוצאת 100,000 אנשים לצעוד. עבור חלק מהאנשים היא יכולה להיות 100,000 הקשות באתר באינטרנט, וזה בסדר".

אז יכול להיות שהרשת – שנחשבת לאמצעי מצוין לשינוי חברתי, לא רק על-ידי הפצה המונית של מידע אלא גם בעזרת רשתות 'הפעולה-הישירה' שהיא מאפשרת כדי ליצור דעת-קהל – בעצם מעכבת פעולה? שבמקום לצאת לרחובות אנחנו מקדמים אי-מיילים? שבמקום להפגין אנחנו חותמים על עצומות אלקטרוניות שאיש לא קורא?

אולי הרשת עוזרת לנו לדעת יותר, בעוקפה שומרי-סף של צינורות מידע מסורתיים (כמו עיתונאים, דוברים ועורכים), בגלותה את מה שהשלטון חפץ להשתיק, להצניע או לצנזר. עובדה היא שמשטרים דכאניים חוסמים או מנטרים את הגישה לרשת ומענישים על שימוש דיסידנטי במשאביה. אבל מידע – גם אודות זוועות – לא מיתרגם בהכרח למודעות, והכרה עדיין איננה מובילה לפעולה. היתכן שהרשת במקום להמריץ אותנו לפעול מעודדת אותנו לשבת ולא לעשות?

Read Full Post »