קרוא וכתוב

הדיון במה שמכונה “חוק הנכבה” מבורך. ניתן להתנגד, לתמוך, להביע עמדה מעורבת ומורכבת. העיקר שתהיה מנומקת. אבל כמעט בכל מה שקראתי או שמעתי בנושא מייחסים הכותבים או הדוברים לחוק דברים שאין בו. כאילו בנו להם דחליל ואז הם נלחמים בו. מה חשובות העובדות? העיקר שאפשר להתלהם.
אז כשירות לציבור – אף כי מי שהעובדות עדיין חשובות להם הם ציבור מצומצם מאוד – הרי לשון החוק. מדובר בתיקון לחוק יסודות התקציב. והפסקה הרלוונטית:

המשך…

Read Full Post »

בחוגים פמיניסטיים העלו לאחרונה לבחינה את הרעיון להחליף תביעות פליליות על עבירות מין בתביעות אזרחיות. בין הנימוקים: הרצון שהעבריינים ישלמו מכספם ושהנשים יקבלו קול בהליך, בין השאר יבחרו את באי-כוחן במקום שהמדינה תייצג אותן. לכך מתוספות מחשבות על תכלית הענישה ושאלות קרימינולוגיות הנוגעות לאו דווקא לעבירות מין.

אין בכוונתי להיכנס כאן לדיון מפורט בסוגייה, על שלל קשייה. אלא רק להצביע על הבעיות העקרוניות ביותר שעולות מההצעה הזאת, שבשלה יש לדעתי לדחות אותה על הסף. שלושתן קשורות לרעיון היסודי של הסכם חברתי.

המשך…

Read Full Post »

משפחת שליט מתכוונת להגיש בג”צ אם ראש הממשלה לא ייעתר לתביעתה להפסיק להעביר את הכספים לרשות הפלסטינית כדי להביא לשחרורו של בנם. זוהי דוגמה מובהקת לעניין שאין מקומו בבית המשפט. השאלה כיצד להביא לשחרורו של גלעד שליט היא שאלה המסורה לחלוטין לסמכותה של הממשלה הנבחרת. גם אם לא אוהבים אותה. אם תוגש העתירה דינה לא להתקבל. אך היה עליה להידחות על הסף: פעם היו זורקים עותרים כאלה מכל המדרגות של בית המשפט. בינתיים הורחבה זכות העמידה לפתחו של שער והשפיטות מילאה את הארץ. במבחן התוצאה משכיל בית המשפט, בדרך כלל, לערוך את ההבחנות הנכונות. אבל זמן ומשאבים יקרים של בית המשפט העמוס עד לעייפה מבוזבזים על עניינים שמקומם במגרש הפוליטי ולא המשפטי. ככלל, כל עוד הרשויות אינן פועלות באופן לא חוקי, בחוסר תום לב או ממניעים זרים – אין מקום להתערבות משפטית.

במקרה הזה לא מדובר רק ברעה החולה המוכרת של המשפטיזציה, שבה בית המשפט נהפך עבור העותרים למחליף הממשלה. כפי שהעיר אתמול בתבונה רועי בפייס שלי, דומה כי האנשים היקרים והמסכנים האלה נהפכו לכלי בידי אנשים שעבורם הקמפיין הזה הוא מגרש ניסויים לכל תרגיל יחצ”ני. אכן, הלב יוצא אל משפחת שליט. אלא כמו שכתבתי כבר בעבר, בעוד שמובן מאוד שהורים יבקשו לעשות הכול על-מנת להחזיר את בנם, שיקוליה של ממשלה הם אחרים וקצת יותר רחבים. וכך צריך להיות.

כמובן שלא אחת העמדות הפוליטיות קובעות מהו המחיר שמוכנים לשלם עבור החזרת שליט. בעוד שרבים בשמאל תומכים בלהט בשחרור אסירים למען עסקת שליט, ההתלהבות מצטננת כשמשפחת שליט דורשת להדק את הסגר על עזה או לא להעביר את הכספים לרשות. תמונת מראה של עמדת הימין, ככלל. שתי הדרישות האחרונות מבהירות, אני מקווה, מדוע “כל מחיר” היא דרישה חסרת תוקף מוסרי, כפי שכבר כתבתי בעבר (ראו קישורים בסוף). כי משמעותה היא שהמטרה מכשירה כל אמצעי. אין רבותא בהתנגדות לכך כאשר המטרה לא ראויה. העיקרון המוסרי שהמטרה איננה מקדשת את האמצעים נבחן דווקא כאשר המטרה ראויה מאוד, כמו במקרה הזה של שחרור שליט.

אשר לעצם העניין, הכספים שישראל מעבירה לרשות הם כספיה של האחרונה, הנגבים על-ידי ישראל מתוקף הפרוטוקול הכלכלי להסכם הביניים (פרוטוקול פריז). הסכמים אלה עדיין בתוקף: הם טרם בוטלו על-ידי מי מן הצדדים.

עוד בנושא:
“אין בעולם מחיר” – על ילדים, ממשלות, הכרעות ותג מחיר
”כל מחיר” אינו מטבע מוסרי

Read Full Post »

עצומת עיתונאים קוראת ליועץ המשפטי לממשלה לא להעמיד לדין את אורי בלאו. זאת בעקבות הידיעה כי נקבע לו תאריך לשימוע שבעקבותיו יוחלט האם להעמידו לדין בגין החזקת ידיעות סודיות ללא הסמכה (ללא כוונה לפגוע בביטחון המדינה). מדובר בעבירה על-פי סעיף 113(ג) לחוק העונשין: “מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו – מאסר שבע שנים; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר חמש-עשרה שנים.”

המשך…

Read Full Post »

הרשת מדברת על פרשה של תלונה על אונס, שלבקשת החשוד בה הוצא על זהותו צו איסור פרסום. הנושא חשוב. אבל בדרך התערבבו להן כל מיני טענות, אמירות והכללות לגבי איסור פרסום, שאינן מדויקות. לעיתים בתום לב, מתוך אי-ידיעה או אי-הבנה. לעיתים כדי לחזק את הטענה בדבר יד מכוונת ומדיניות העומדת מאחורי כל איסורי הפרסום כולם, כאילו היו זהים ועשויים מקשה אחת.

אני, מה לעשות, מאמינה בחשיבותו של הדיוק. והפסח טרם נגמר רשמית, אז אפשר עוד לעשות סדר.
יש הבדל בין איסור פרסום כללי לבין צו איסור פרסום (צא”פ) ספציפי המוצא על פרשה מסוימת. ויש הבדל בין צא”פים המוצאים לבקשת המשטרה או השב”כ לצרכי חקירה לבין צא”פ המוצא ע”י חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, מתוך מטרה לשמור על פרטיותו. נראה כי בישראל יש שימוש-יתר בראשונים. כתבתי על כך כאן. (אף כי מכיוון שלעיתים מוצא צא”פ על עצם הצא”פ, הנתונים המדויקים לא נמצאים במערכת, כפי שמוסבר שם).

המשך…

Read Full Post »

בדרך-כלל אני גוזרת על עצמי שתיקה בכל הקשור לדברים של פרופ’ אסא כשר. ברוב דעותי התרחקתי ממנו מאוד עם השנים, או הוא ממני. אבל כשר היה המנחה שלי לדוקטורט ועבדתי אִתו מעט לאחר מכן. על אף שזה היה מזמן, כל מה שאומר – לטוב ולרע – עלול להיחשד בהטיה.

אני מתייחסת הפעם לחלק ממה שפורסם מפיו בשל העובדה שהייתי חברה בוועדה לאתיקה באתרים כלכליים של הרשות לניירות ערך שהוא ישב בראשה ולכן יכולה להתייחס למה שנאמר עליה:

עוד ביקר כשר את אתרי החדשות הכלכליות על שאינם מפרסמים גילוי נאות לגבי השקעות בעליהם וכתביהם, בניגוד לכאורה למה שנקבע בוועדה שכינסה הרשות לניירות ערך ושכשר עמד בראשה. ‘אנחנו ברגולציה העצמית, לכן לא הצענו שיהיה חוק שאוסר על אתר כלכלי להיות רכושו של מישהו שסוחר בבורסה, אלא הוא רק יספר לנו על זה. הוא יגיד לנו מה האתיקה של עצמו, בלי שנאמר לו מה היא צריכה להיות בתחום זה. אף אתר כלכלי לא טרח לעשות זאת’, הלין כשר. ‘אנחנו פותחים את האתרים האלה של חורצי הלשון המפורסמים, שיש להם מה להגיד על כל דבר שזז, אבל את הדבר האלמנטרי הזה על עצמם הם לא טורחים להגיד. גם האתרים שנציגיהם היו בוועדה לא טרחו לעשות זאת", אמר והתייחס, על-פי עיתון הסטודנטים ‘אריאלה’, ל’דה-מרקר’ ול’גלובס’.

המשך…

Read Full Post »

ביום חמישי השבוע חל יום הבריאות העולמי. כפי שהדברים נראים כעת (אלא אם התסריט של שטרסלר יתממש), בישראל יציינו אותו בשביתת רופאים.

לפני כעשור, אחרי שביתת הרופאים האחרונה, הם ויתרו מרצון על הזכות לשבות למשך 10 שנים תמורת הבטחה כי תוקם ועדה ציבורית לבחינת המערכת ותיקונה. מכיוון שמסקנות ועדת אמוראי לא יושמו אלא נותרו כאבן שאין לה הופכין (כמו מסקנות של עוד כמה ועדות ציבוריות אצלנו…), פנו לבוררות כפי שסוכם שייעשה במקרה של אי-הסכמה. הבוררות נסחבה, הוגבלה לנושא שכר הרופאים בלבד (ולא מצב המערכת בכלל), ותוספת השכר של 24%, בשלוש פעימות, הושלמה אך לפני חודשים מעטים. את כל זה ועוד מזכיר לנו ד”ר אסי סיקורל.

המשך…

Read Full Post »

בחודש שעבר התקבל בכנסת חוק הקובע כי מחבר כנסת המסרב להתייצב לחקירה משטרתית בגין חשדות חמורים תישלל הפנסיה. אמש אישרה המליאה את החלטת ועדת הכנסת לשלול את תשלומי הפנסיה לעזמי בשארה ובכך הושלם ההליך שלשמו נחקק החוק. החוק קיבל את הכינוי “חוק עזמי בשארה”, מה שמדגיש את היותו חוק פרסונלי, ה”תפור” למידותיו של אדם אחד מסוים. זאת בעוד הדרישה מחוקים היא שיהיו כלליים (בניסוחם) ואוניוורסליים (בתחולתם). נכון שלעיתים מקרה פרטי מאיר לקונה בחוק שיש למלא. אך לא זה העניין הפעם. שכן החוק פסול גם לו היה כללי ואוניוורסלי. פנסיה היא זכות, הנגזרת מן הזכות לביטחון סוציאלי.* היא חלק מפרי עבודתו של אדם. זאת גם אם מדובר בפנסיה תקציבית, שבה העובד איננו מפריש ישירות משכרו לצורך כך אלא הפנסיה משולמת מתקציבו השוטף של הגוף המעסיק או מהתחייבותו לעשות כן. קרוב לוודאי שאפשר לטעון גם שזוהי ממש זכות קניינית.   
אחד הח”כים שיזמו את החוק אמר:

אישור החוק שם סוף להפקרות ולמצב האבסורדי שבו אדם אשר בגד במדינה, עשה שימוש ציני בזכויותיו כחבר כנסת וזלזל ברשויות, ממשיך לקבל ממדינת ישראל אלפי שקלים מדי חודש.

אכן, נחת רבה אין מהתנהגותו של בשארה; אף כי עדיין לא הוכח בשום ערכאה משפטית כי הוא בגד במדינה, כפי שממהר לקבוע חה”כ לוין. הימלטותו ואי-חזרתו לישראל לחקירה שהוא מבוקש בה עבורה אינן מצביעות על תום לב, אך הכנסת עדיין איננה בית משפט. ובעיקר, טיבן של זכויות הוא שהן מוקנות גם למי שאנו מתנגדים מאוד להתנהגותו ולמעשיו. לעומתן, ישנן זכאויות, פריווילגיות והטבות שניתן ללא ספק לשלול. כך, נשללו ממשה קצב כל ההטבות שקיבל כנשיא לשעבר, מרגע שבית המשפט קבע כי בעבירות שביצע יש קלון. הפנסיה שלו לא נשללה, וכך צריך להיות. ואם זכויות הפנסיה נשמרות למי שהורשע באונס – קל וחומר שהן אמורות להישמר למי שעדיין לא הורשע בדבר.
כדאי להדגיש שגם ממי שהורשע, אפילו באונס, אין ליטול את הפנסיה, לנוכח יותר ויותר קולות הקוראים לעשות כן למשה קצב, או למצער קובלים על העוול בכך שזה לא נעשה. טוב שזה לא נעשה במקרה של קצב ואין לעשות זאת גם במקרה של בשארה או בכל מקרה אחר.

* סעיף 9 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות.

Read Full Post »

על הפרשה הזאת כתבתי בזמנו מזווית מסוימת: תרגיל במבוא לסוציולוגיה.

החגיגות על סגירת התיק של פרופ’ אייל בן-ארי, בזמנו, היו מוקדמות. כן, היו מי ש”חגגו” על כך בניסיון לטעון שהועלו נגדו האשמות סרק. לא סגי, גם ניסו להשליך על מקרים אחרים שבהם הושמעו טענות אך לא מוצה הדין הפלילי מסיבות שונות. אבל ישנם בחיינו, תודה לאל, מעגלים נוספים שבהם נבחנת התנהגות מלבד זה הפלילי. שבו נדרשות ראיות חותכות המאפשרות הרשעה מעל לכל ספק סביר; ושבו התיישנות איננה מאפשרת העמדה לדין. אחד מהמעגלים האלה נסגר השבוע. האוניברסיטה העברית העמידה לדין משמעתי את פרופ’ אייל בן-ארי והשבוע ניתנה הכרעת הדין (PDF). בן-ארי הורשע(*) בניצול לרעה של מעמדו ובהתנהגות שאיננה הולמת עובד אקדמי. נגזרו עליו שנתיים של השעיה מהאוניברסיטה שבהן לא יקבל משכורת, לא יוכל להשתמש בתקציבי מחקר ובכספי שבתון ולא להדריך תלמידי מחקר או להשתתף בכל פעילות שהיא של האוניברסיטה.
בהודעת האוניברסיטה שליוותה את הכרעת הדין נאמר בין השאר:

המשך…

Read Full Post »

הרעיון לקצץ בקצבאות הילדים של מי שלא מחסנים את ילדיהם עורר בי מלכתחילה אי-נוחות רבה. ראשית, משום שחיסונים אינם חובה על פי דין בישראל. כך שיש קושי בהטלת סנקציה על מי שבוחרים לא להישמע למה שהוא בגדר המלצה בלבד. התיקון המוצע בחוק הוא תיקון לחוק קצבאות ילדים המאפשר את הקיזוז, לא חוק המחייב חיסון. שנית, משום שקצבאות הילדים ניתנות להורים בגין ילדיהם ויש בכך פגיעה בילדים שאינם אחראים לבחירת הוריהם. עתירה נגד ההחלטה, הטוענת בעיקרה כי מדובר באפליה, תלויה ועומדת בבג”צ.
בואו נתבונן על זה רגע יותר מקרוב.

המשך…

Read Full Post »