קרוא וכתוב

ייאמר מיד שהסיפור הזה – של פרסום המייל של נתן אשל שהגיע אל שלי יחימוביץ בטעות – הוא שולי יחסית להתנהגותו של אשל, שבגינה הגיע להסדר טיעון שקיבל תוקף של פסק-דין משמעתי (PDF), על פיו יפרוש מן השירות הממשלתי. ושלה הוסיף חטא על פשע בהכריזו ש"כנראה שלנשים אין בעיה לשקר" (אות מיס פיגי. אמנם קטן על זה, אבל פטור בלא כלום אי אפשר). ואללה? כנראה שלהכחיש שאתה מעורב במו"מ הקואליציוני בעודך מבקש חוות דעת משפטית שתכשיר מעורבות כנ”ל זאת אמת צרופה.

המשך…

Read Full Post »

מסמך דיסקין הוא מסמך טורד מנוחה.

השאלות החשובות העיקריות הן כמובן דמותה המצטיירת של ה"הנהגה" שיש לנו, שהיא מעוררת חלחלה.
אבל יש עוד כמה שאלות העולות בשוליו. הנה שלוש.

המשך…

Read Full Post »

ועדת האתיקה של רשות השידור דנה בשיבוצה של המגישה גאולה אבן להגשת משדר הבחירות המרכזי (יחד עם אילה חסון), אך התפזרה ללא המלצה בשל דעות חלוקות בנושא. כך הדיווח היום, המביא מן הדעות השונות של חברי הוועדה.
הבעיה שבלב המחלוקת היא הקשר הרומנטי שמקיימת אבן עם מועמד מרכזי ברשימת הליכוד ביתנו, אחד גדעון סער.

שווה בעיקר להתעכב על תגובתה של רשות השידור, המובאת בסוף הידיעה:

רשות השידור אינה עוסקת בחייהם האישיים של עובדיה. הנהלת הרשות סומכת על שיקול הדעת, יושרתה והבחנתה המקצועית של העיתונאית גאולה אבן ובמידה שתתעורר בעיה כלשהי, הרשות תידרש אליה.

המשך…

Read Full Post »

עוד פלגיאט של ירח טל. אבל מה שמדהים הוא שהתאריך המתנוסס בראש הביקורת “שלו” – המועתקת הפעם מהאינדיפנדנט הבריטי – הוא ה-9.11.
החשיפה של הפלגיאט הקודם התפרסמה אצלי בבלוג ב-23.10. למחרת, ה-24.10, התפרסם תחקיר הפולואו-אפ של העין השביעית, שהראה שמדובר בשיטה ולא ב”טעות” חד פעמית כפי שניסה טל לתרץ אותה. הוא אף הודה, בסופו של דבר, בכך שנהג להעתיק טקסטים. כלומר, האיש פשוט ממשיך בשלו… ולאיש – באוניברסיטת בר-אילן, באתר הארץ – לא אכפת.

איך עליתי על זה הפעם? קיבלתי פינגבאק לרשימה שכתבתי על הספר ‘בארץ המובטחת’, מאתר ההוצאה. ניגשתי לראות ומצאתי שמדובר ברשימת קישורים שהם נותנים לביקורות שהתפרסמו על הספר (הנפלא). ביניהן של אחד, ירח טל. נו, משם כבר הדרך היתה קצרה.  הייתי בטוחה שמדובר באחד הפלגיאטים הישנים שלא הורדו מהערוץ, כפי שעלה מכתבת מעקב שנייה של העין השביעית בנושא. אבל לא, מדובר במוצר טרי. מה-9.11, כאמור. לא ייאמן.

אני מודה ומתוודה שריחמתי על טל לאחר שנחשף בקלונו. קיוויתי שפרנסתו לא תיפגע ושרק יועבר לתפקיד אחר. ודאי שלא שיערתי כי ימשיך במנהגו. כעת מתברר שבמקום להתבייש בפינה, טל ממשיך לייצר פלגיאטים מהמקפצה. והכול בכובע אקדמי – הוא אוחז בתואר דוקטור – בערוץ של אוניברסיטה בישראל. מהארץ, אני מודה, כבר אין לי ציפיות. מה גם שהעורך שלו (“דבר האלוף” קראו לטור שלו לפני שהבינו שם במאוחר מה את הפדיחה), עסוק בלהתכתש מעל דפי העיתון (או האתר) עם סטטוסים בפייסבוק. ועם זאת צריך להיות מובן שכלי תקשורת רציני לא יכול שלא להתנער מכך. ואילו אוניברסיטה שממשיכה לתת במה לפלגיאריזם סדרתי – צריכה להידרש לבדק בית רציני.  בלוגו של בר-אילן המתנוסס בראש הערוץ (לצד זה של הארץ), מופיעה הסיסמה “מסורת של מצוינות”. אין ספק, זאת מתחילה להיות מסורת.

עדכון, 19.11: על פי העדכון של העין השביעית, הארץ הסיר את הלוגו שלו מערוץ המדע. (נשאר רק הכיתוב “פרויקטים שיווקיים”…). יפה! עכשיו נשאר לחכות לאוניברסיטת בר-אילן. פלגיאט הוא עבירה אתית-אקדמית חמורה, גם משמעתית.

Read Full Post »

לפני שש שנים כתבתי על כך שהארץ חגג בעמודו הראשון על טעות שעשה הניו-יורק טיימס. טעות שהטיימס תיקן בכתבת תיקון שפירסם בעמודו הראשון, ובהערת עורך (תת-מדור נפרד המוקדש לתיקונים מיוחדים הדורשים את התייחסות העורך) מיוחדת:

המשך…

Read Full Post »

לפני זמן מה כתב גדעון לוי בעיתון הארץ: “אם ניוותר עם הדיגיטל לבדו, יבוא הקץ על עיתונות המתנהלת על פי אמות מידה מקצועיות".

כן, אמות מידה מקצועיות, המהמתי בתגובה. כמו, למשל, אלה של העיתון שהוא כותב בו: בפרשת כשר האחרונה, בפרשת הזרחן, בפרשת הטיפול הרפואי לאריק שרון. ואלה רק כמה דוגמיות ששליתי מהזיכרון. באף אחת מהן העיתון לא תיקן; שלא לדבר על התנצל.

המשך…

Read Full Post »

ממש כמו באמריקה (אמריקה)

אחרי שהנחתי מידי את הספר ‘אמריקה אמריקה’ של איתן קיינין, גיגלתי קצת כדי לראות מה כתבו עליו. התחלתי בעברית, בחיפוש “איתן קיינין”. והגעתי בין השאר לביקורת מלומדת שכתב ירח טל (בעבר עיתונאי הארץ) ב”ערוץ המדע”; שהוא סוג של פרוייקט משותף ולא ברור של אוניברסיטת בר-אילן ועיתון הארץ. (עדכון: הרשימה המדוברת (שנמצאת אצלי) הורדה מהאתר שם, בעקבות פוסט זה. ראו תגובתו של ירח טל למטה).

המשכתי בחיפוש באנגלית, על Ethan Canin. והגעתי לביקורת שפורסמה בשיקגו טריביון ב-2008. מעניינת. ורגע, נורא מוכרת. אופס. לא יכול להיות. זאת הביקורת שפירסם ירח טל בעברית! בערוץ המדע! אני חוזרת אליה לבדוק: אולי פספסתי את ההערה שירח טל רק תירגם את הביקורת הזאת, מהשיקגו טריביון? לא. לא מצאתי שום ציון לכך. מתחת לכותרת ‘צבעי השלטון’ מופיע שמו של ירח טל ככותב הרשימה, בציון התאריך והשעה שבהם הועלתה לאתר: ה-30.7.2012 בשעה 13:42. בסופה מופיעים רק פרטי הספר. לא העובדה שמדובר למעשה בתרגום – מלה במלה! – של מאמר שכתב ארט וינסלו בשיקגו טריביון לפני ארבע שנים.

ערוץ המדע? במדעית קוראים לזה פלגיאט.

עדכון נוסף: follow up של העין השביעית, בתחקיר שמגלה שלא מדובר במקרה בודד.

Read Full Post »

הדבר העיקרי ואולי היחיד הטוב שניתן לומר על מערכת הבחירות הקרובה, הוא שהיא תהיה קצרה. למגינת לבם של כל גוזרי הקופונים למיניהם. תעשייה שלמה הרי מתפרנסת מבחירות; כולל יחצ”נים, פרסומאים וגם כלי תקשורת, שכידוע חלקם נמצאים לאחרונה במצב לא משהו. אין שום סיבה למערכת בחירות שאורכת יותר משלושה חודשים; וגם את זה אפשר לקצר כמו שיודעים לעשות במדינות אחרות, קצת יותר גדולות (בריטניה, למשל), שבהן מכריזים על בחירות תוך כמה שבועות.

המשך…

Read Full Post »

במשך שנים (הבלוג כבר בן למעלה מ-9) התרגלתי לקבל פניות אינסוף מסטודנטים, המבקשות ואף דורשות לשלוח להם את "כל המקורות" הקשורים לנושא מסוים שהם כותבים עליו עבודה. לאו דווקא נושא שבתחום התמחותי המיידית, אבל ככה עובד גוגל. או יותר נכון, ככה עובדים היום חלק מהסטודנטים: הם מגגלים; הם מוצאים פוסט שכתבתי שקשור איכשהו (ממש לא תמיד ישירות) לנושא שלהם; הם שולחים מיד בקשה/דרישה לכותבתו לעזור להם. במקרה הטוב זה מנוסח בנימוס. במקרים רבים זאת פשוט דרישה. בלי שלום, בלי תודה, "לשלוח הכול" (דחוף!), והחתום/ה אפילו לא מזדהה בשם מלא. כידוע אני נמצאת כאן לשירות הקוראים א' מ' ו-ש'.

המשך…

Read Full Post »

הבג”צ הבא – בג”צ הסופרים. כך הם (ואיש הרוח אלדד יניב) מאיימים בפנייה ליועמ”ש, בדרישה שנתניהו יצהיר שלא יצא לפעולה באירן ללא אישור הממשלה. אם לא יֵעשה כך עד ה-23.8 הם יפנו לבג”צ. את הידיעה, שחתומה עליה הכתבת לענייני ספרות, אפשר היה לקרוא אמש בלשון עתיד באתר הארץ (“כעשרים סופרים ישלחו מחר [רביעי] מכתב ליועץ המשפטי לממשלה”). מכתב עוד לא נשלח וכבר פורסם. כיאה למכתב שנמענו האמיתי אינו כלל היועמ”ש ולא נתניהו אלא הציבור.  טוב, זה זול יותר מאשר לפרסם מודעה (אף כי ההוצאות עלולות לעלות יותר).

בעקבות הידיעה הפנו אותי למאמר מצוין שכתב איתי זיו לפני ימים אחדים על היבט חשוב של התופעה הזאת – המשפטיזציה של הרוח. קודם התבטלה האתיקה הציבורית ורודדה לכדי חוקי/לא חוקי, כביכול כל מה שחוקי הוא תקין וראוי; כעת מתבטלים אנשי רוח בפני הדיסציפלינה המשפטית. כאילו יש צורך בעמוס עוז כדי לחדד הליכי מינהל, כותב זיו. מה שנחשף כאן עוד, הוא מציין בצדק, הוא הייאוש של אותם סופרים מיכולתם להשפיע על השיח הציבורי. באמת, שיכתבו. שישכנעו. מה להם ולקדם-בג”צ?

כדאי להעיר גם על עורכי דין המשתפים פעולה עם המהלכים האלה. במקום להסביר למרשיהם שיש פעולות שמקומן אינו בזירה המשפטית. חלק ממקצועיות היא לדעת מה הם גבולות המקצוע. וזה מצופה מכל איש מקצוע, גם זה המשפטי. פעולות כאלה תורמות לזילות של התחום המשפטי. אפשר גם לעתור בדרישה שבג”צ יבהיר לראש הממשלה שאם וכאשר הוא יפסיד בבחירות – עליו לפנות את כסאו. הבהרות מראש לראש הממשלה שעליו לנהוג כחוק אינן תפקידו של בג”צ ואין שום בסיס משפטי לתביעה כזאת. יש גבול לשימוש במערכת המשפטית כבימה לדיון ציבורי.

לסופרים מוצע, כאמור, לכתוב. להשפיע על כך שבממשלה (שאכן זאת שאמורה לאשר), לא יהיה רוב לתקיפה. במקום לנסות לנהל את המדינה דרך בג”צ. אם הם יגיעו לשם יש לקוות שייזרקו מכל המדרגות. או בלשון משפטית, יידחו על הסף.

מחלה ושמה משפטיזציה

Read Full Post »