• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
פוסטים
תגובות
« המתלבטים לטיס. ומי לאקדמיה
כתבתנו לענייני ספרות מדווחת מבית המשפט העליון »

הוצאות משפט לארגונים: הכצעקתה

20 באוגוסט 2012 על-ידי נעמה

צעקה גדולה נשמעת מקצה הארץ ועד קצה. טוב, לפחות מקצה עיתון הארץ. הוצאות משפט הוטלו על עותר ציבורי! ב-30 השנים האחרונות זה קרה לאגודה לזכויות האזרח, למשל, רק פעם אחת! אז אחרי שקראנו שמדובר ב“דגל שחור” – לא פחות! כמו זה בכפר קאסם? – שמניף בג”צ בעשותו כך, לדעת דיקן הפקולטה למשפטים בחיפה, כדאי אולי לבדוק רגע את השאלה בשקט. לא כדי לקבל כותרות בעיתון, כפי שאמר פרופ’ דני פילק באותו עניין, כשמחה על כך שהוצאות הוטלו על עתירה עקרונית “שלא נועדה לזכות את מגישיה בפרסום בכלי התקשורת”. האם עלינו להבין שבעתירות אחרות זה נעשה לצורך כך? נגיד, עתירות של אנשים פרטיים על פגיעה בזכויותיהם? עתירות של עותרים ציבוריים אבל לא אלה אלא “אחרים”? מעניין.

השאלה של הטלת הוצאות משפט צריכה לקבל תשובה עקרונית. אם ומתי. היה והיכן שייקבע שכן – להטילן. ואין זה משנה לעניין זה מי העותר. אדרבה: אם כבר, נכון יותר להתחשב בעותר פרטי הפונה לקבלת סעד על הפרת זכויותיו. לא בארגון שבדרך כלל האמצעים הכספיים העומדים לרשותו גבוהים יותר. כי כאשר מדובר באדם פרטי, הטלת הוצאות גבוהות עלולה לפגוע מעשית בזכות הגישה לערכאות.

אגב, בארגון שרוב פעילותו היא משפטית רוב התקציב השוטף מממן משכורות. אולי זאת הכוונה באמירה “הצורך להקצות כספים לתשלום הוצאות יפגע בפעילות השוטפת של הארגונים”…  45,000 ש”ח הוצאות משפט שנפסקו לשלושה ארגונים בעתירה נגד השר”פ בביה”ח באשדוד באכן נשמעות מוגזמות. אבל הכי נחמדה היא הטענה שהושמעה שכאשר ארגון מגיש עתירה עקרונית וזוכה הוא צריך לקבל הוצאות משפט; ואילו במקרה ההפוך, שבו מטילים עליו הוצאות – זה “עונש” על הבאת נושא ראוי לדיון. כך! כדאי להתעכב רגע על המשפט האחרון. כי טמון בו גרעין לאי-הבנה משמעותית. בית המשפט איננו מקום להעלאת נושאים לדיון ציבורי. אלא לבירור סכסוך. במקרה של אדם העותר נגד הרשות – לקבלת תרופה על הפרת זכויות. עתירה כדי להעלות “נושא ראוי לדיון” – זוהי האחריות של העותרים למשפטיזציית היתר אצלנו. אחריות הרשויות היא בכך שבמקום למלא את תפקידן הן מחכות שבית המשפט יוציא להן את הערמונים מן האש. אחריות בית המשפט היא בכך שהוא לא זורק את שניהם מכל המדרגות.

לא נכון לחסום את זכות העמידה בחוק, כפי שמציע ד”ר אריק כרמון. ודאי שהסיבות שהוא מונה אינן מקובלות עלי. אבל גבולותיה של הזכות הן בהחלט כן עניין למדיניות של בית המשפט. כפי שהיא הורחבה לפתחו של שער (או בוטלה, תמיד תלוי איך מסתכלים על זה…), כך אפשר גם לצמצמה בחזרה. יש הסבורים שמעשית לא תשתנה היכולת של בתי המשפט להגן על זכויות אדם גם כאשר רק הנפגע יוכל לעתור, כי אם נפגעו זכויות תמיד יימצא נפגע ישיר. כתבתי כבר בעבר, שאינני בטוחה שזה נכון. למשל בשאלות של שוויון. לא תמיד קל להוכיח – במבחנים המשפטיים הדרושים – כי נפגעתי אישית ממדיניות לא-שוויונית כללית.

המגמה של פתיחת הדלת לעותרים ציבוריים היא מגמה שברק עודד שכן עמדתו, שאומצה על-ידי בית המשפט, היתה שהן מקדמות את שלטון החוק. לכן הפרקטיקה היתה לא לפסוק הוצאות במקרים כאלה, במיוחד אם הועלו שאלות הראויות לדיון משפטי (משפטי!). זה אינו אומר שבית המשפט לא רשאי לסטות מהפרקטיקה או לשנות אותה. אין כאן “זכות היסטורית” לא לשלם הוצאות. יתכן שבמקרה כזה ראוי שבית המשפט יתן אזהרה מראש. למשל, בכך שבמקרה מתאים (לא ברור שעתירת השר”פ, שנדחתה מחמת שיהוי, היא המקרה) יודיע כי שקל להטיל הוצאות, נמנע בשל הפרקטיקה שהיתה נהוגה עד כה, ויעשה כן בפעם הבאה.

לעתירות ציבוריות יש גם מחיר, לא נמוך, של התערבות-יתר של בית-המשפט בשאלות שצריכות להיות מוכרעות באופן פוליטי- ציבורי. של ריצה לבית המשפט כגימיק יחצ”ני. ושל עומס היתר המוטל עליו גם כי מכיוון שעד לאחרונה הוא לא הצליח, ובעיקר לא רצה, להתאפק מלדון. אפילו כאשר לא התערב.

אבל עם הבעיה זאת נכון יותר להתמודד לא על-ידי הטלת הוצאות משפט אלא על-ידי דחייה על הסף של עתירות חסרות בסיס. גם כאלה שזכות העמידה בהן מפוקפקת, למשל זאת שכתבתי עליה כאן; גם אלה שאינן שפיטות, כי אינן עניין לבירור משפטי. פיתוח עילות סף לדחייה על הסף הוא המשימה החשובה יותר שניצבת לפתחו של בית המשפט היום. ואילו הוצאות משפט, כאמור, להטיל על פי מבחנים רלוונטיים כלליים, ללא קשר לזהות העותרים. בעיצוב מבחנים כאלה, היה ומוכרע (עקרונית) בעד הטלת הוצאות, יש מקום לשאול מספר שאלות. למשל: האם יש להטיל הוצאות על צד שהפסיד רק משום שהפסיד? והאם אותה תשובה צריכה לחול גם על התדיינויות אזרחיות וגם על עתירות של הפרט נגד השלטון בבג”צ? האם יש להבחין בין מקרים שלא צריכים להגיע לבית משפט לבין מקרים שבהם יש בסיס לעתירה או עניין בהבהרת חוקיות מעשי השלטון, הדורשת דיון שיפוטי? וכמובן, מהם הקווים המנחים לחישוב הסכום?

כך או כך, התפיסה שיש לתת עדיפוות בעניין זה לארגונים על-פני אנשים פרטיים הטוענים כי זכויותיהם נפגעו – היא בעייתית. בלשון המעטה.

אולי העצוב ביותר הוא לקרוא בין השורות שיש החושבים בארגוני זכויות אדם כי בניגוד להם כעותרים ציבוריים – שכל כוונתם טהורה ועקרונית למען שלטון החוק ומדיניות ראויה – אדם פרטי המגיש עתירה לבג”צ כדי לקבל סעד על פגיעה בזכויותיו סתם פועל מתוך “אינטרס אישי”…

  • לחיצה לשיתוף בפייסבוק (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בזכויות אדם, חוק ואתיקה | מתויג ארגוני זכויות אדם, בג"צ, הוצאות משפט, זכות העמידה, משפטיזציה, עותר ציבורי | תגובה אחת

תגובה אחת

  1. ב- 22 באוגוסט 2012 בשעה 13:20 כתבתנו לענייני ספרות מדווחת מבית המשפט העליון « קרוא וכתוב

    […] אלא הציבור.  טוב, זה זול יותר מאשר לפרסם מודעה (אף כי ההוצאות עלולות לעלות […]



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפות ל-644 עוקבים

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • השראה בגבעת הקפיטול
    • רפואה הפוגעת בכבוד האדם איננה "חווית טיפול"
    • שנהיה תמיד בצד הנותן?
    • חיים ששווים פחות: הסולידריות מתה מקורונה
    • פסיכולוגית הולכת לטיפול
  • סימניה

    20 עצות להגנה על הדמוקרטיה
    סיפור של פירוק והרכבה
    בצד הבטוח של הדברים
    ואף מילה על ביבי
    הן לא היסטריות
    מדינה תחת מעקב
    סופה של הבדידות
    כרב ראשי, איני יכול יותר לשתוק
    כן, נשים עם דוקטורט נקראות ד"ר
    איסור נגיעה

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

בלוג בוורדפרס.קום.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie