• ראשי
  • אות מיס פיגי
  • לרשותכם
  • על הבלוג
  • קצת עלי
  • דברו אלי

קרוא וכתוב

הבלוג של נעמה כרמי

Feeds:
רשומות
תגובות
« שתי חידות
זכויות תלמידים ואלימות »

מחלה ושמה משפטיזצייה

12 במאי 2010 על-ידי נעמה

מבקר המדינה ממליץ על חקיקה מתאימה שתאפשר (מה תאפשר, תחייב) את יישום ההמלצות שלו. צעד נוסף במִשפּוּטה של החברה הישראלית. ביקורת היא כלי לניהול תקין. כלי לשיפור. ולכן הדרך הנכונה היא להתייחס אליה ולהשתמש בה ככזאת. גם כאן מדובר בדרך הארוכה, הקשה והמייגעת, אך שאין לה תחליף, של שינוי חברתי דרך שיח, שכנוע וחינוך. לא זבנג וגמרנו של חקיקה (עוד ח”כ מרוצה בדרך לפריימריז) וסנקציות.

למעשה, עצם זה שמבקר המדינה הוא שופט בדימוס כבר מחטיא את מטרת המוסד הזה, בעיני, משום שהוא רואה הכול בעיניים של שופט. ואילו ביקורת היא פרקטיקה שונה משיפוט וממשפט. אפשר, כמובן, לחוקק חוק שיחייב את יישום ההמלצות. זה יעורר כמה בעיות דווקא במישור המשפטי. למשל, על פסק-דין ניתן בדרך-כלל לערער. האם המלצות מבקר המדינה חסינות מטעות? אבל חשוב יותר הוא להשאיר את הערוצים האחרים שעדיין יש לנו כמו שהם: שונים. לא משפטיים. לחזק את ההיבטים האתיים, הציבוריים, בדיון ובשיח הביקורתי. לא לאיין אותם באמצעות הכלים המשפטיים שאינם רגישים דים לניואנסים ולדקויות, נוסף לבעיות נוספות שהם לוקים בהן.

איבדו את הבושה

כתבתי כאן לא אחת על הבעיות והסכנות במִשפוט היתר של החברה הישראלית. לא אכנס כאן לניתוח הסיבות, הקשורות גם לחולשת המערכת הפוליטית, גם לנטיות אימפריאליסטיות של מערכת המשפט וגם לעוד עניינים, מן הסתם (אפשר לעיין בקישורים בסוף הרשימה). מה שברור הוא שהמשפטיזצייה פושה בכול. אנשי ציבור המזוכים בדין או לא מועמדים כלל למשפט – צחים כשלג, כביכול, גם אם במעשיהם חרגו בבוטות מכל נורמה של התנהלות ציבורית ושל אתיקה ציבורית. ‘זה לא ייעשה’ – זהו משפט שמכירים רק באנגלית, במקרה הטוב. כי הכול ייעשה כאן. האם אין צורך בתחקירים עיתונאיים כי הם לא חקירה שכנגד בבית משפט? האם למי שנאנסה לפני 20 שנה אסור לדבר על כך כי יש על זה כבר התיישנות (בפלילים)? נדמה לי שלא רק שהתבלבלנו, אלא שאנחנו יורים לעצמנו ברגל.

בושה, כמו אשמה, היא תכונה מוסרית חשובה. כשאנחנו מתביישים במעשינו משמע שאנחנו מבינים שנהגנו שלא כשורה. זה פותח לנו פתח למודעות, לשינוי, לאי-חזרה על המעשה בעתיד, בקצרה: לתיקון. וזוהי ליבת האתיקה, להבדיל מהמשפט. המשפט מעניש, האתיקה משפרת. המשפט מטפל בתחום השחור, האתיקה – בתחום האפור. לכן ידידי א’ נוהג לומר כשהוא מתפלץ לנוכח מה שהוא רואה מסביבו: זאת לא בושה, זה כבר חוסר בושה.

הכרת המגבלות היא בלב המקצועיות

אני האחרונה לזלזל במשפט ובחוק, כפי שידוע לששת קוראי. אני אפילו נוטלת חלק צנוע בחינוכם האקדמי של משפטנים לעתיד. אבל דווקא משפטנים – אף כי רק הטובים והכנים שבהם, נודה על האמת – הם הראשונים להכיר במגבלות הדיסציפלינה שלהם. זה, אגב, נכון לגבי כל עיסוק, מקצוע ודיסציפלינה. אם אקח תחום שקרוב ללבי, הרי זכויות אדם אינן ממצות את המוסר. העובדה שתביעה מסוימת איננה חזקה דיה כדי לקבל מעמד של זכות, שהיא אינה יכולה להטיל חובה נגדית על צד ב’ – איננה אומרת שהיא אינה צודקת או שאין להיענות לה מטעמים אחרים. אני אמנם מתעניינת בזכויות אדם ולכן מטבע הדברים כותבת על ארועים דרך המשקפיים שלהן, אבל בעיני זאת רק דרך אחת לעשות שינוי חברתי. ודווקא לא כדאי להעמיס עליה יותר מדי, כי שכרנו ייצא בהפסדנו: האמירה שהכול זכויות אדם משמעה ששום דבר אינו זכויות אדם. כפי שהאמירה “כולנו אשמים” משמעה שאיש אינו אשם למעשה. הצניעות, ידיעת מגבלותי – היא-היא אבן היסוד של כל התנהגות מקצועית, בעיני. איש מקצוע אמיתי – בכל תחום! – יגיד לפונה אליו: זה איננו בתחום התמחותי. אפנה אותך למישהו אחר. לא יהיה זה אחראי מצדי לבצע את העבודה, לחוות דעה, לתת עצה. לא אוכל לכתוב על הנושא הזה כי אינני מצויה בו די.

עיוות ומשטוּר

אלת הצדק – המסמלת בהקשר זה את המשפט אף כי ידוע לכול כי אין זהות בין השניים – איננה רק עיוורת ולא אוחזת רק מאזניים, כדי לשקול את השיקולים לכאן ולכאן. בידה השנייה היא מחזיקה חרב. חרב החותכת לכאן או לכאן, על-פי ההכרעה. וחרב איננה מתאימה לכל הפרקטיקות החברתיות ואפילו לא לפתרון כל הסכסוכים, כפי שאפילו מערכת המשפט עצמה יודעת היום היטב.

התבוננות בכל דבר דרך פריזמה משפטית אינה רק חלקית, היא מעוּותת. ישנו תחום שלם של חיים שלא נכון ולא היינו רוצים להסדיר באמצעות חוק. כי החוק איננו מתאים להסדרתם. כי הסדרה כזאת תגרום לנו לחיות בחברה ממושטרת, שבה לפני כל צעד ופעולה נצטרך לעיין בספר החוקים (או לפנות לעורך-הדין הצמוד, סוף סוף תהיה עבודה לכולם), כדי לדעת אם הם חוקיים. כי הסדרה כזאת תנוון את האיבר המוסרי שלנו, את המצפון, ואת השיפוט המוסרי שלנו, ותרדד הכול לגוונים של שחור ולבן: חוקי או לא חוקי. והחיים, עדיין, מורכבים מהרבה יותר צבעים. איזה מזל.

עוד בנושא:
חולשת המערכת הפוליטית. וקלונה
בית המשפט לענייני מוסר
שומרונים רעים

Bookmark and Share
  • Click to share on Facebook (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף בטוויטר (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Google+ (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי לשתף ב LinkedIn (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשתף ב-Tumblr (נפתח בחלון חדש)
  • לחיצה לשיתוף ב-Flattr (נפתח בחלון חדש)
  • לחץ כדי לשלוח את זה לחבר בדואר אלקטרוני (נפתח בחלון חדש)
  • לחצו כדי להדפיס (נפתח בחלון חדש)

פורסם בחוק ואתיקה | מתויג אתיקה, בושה, חוק ומשפט, מבקר המדינה, מוסר, משפוט | 10 תגובות

10 תגובות

  1. ב- 12 במאי 2010 בשעה 13:05 קורא

    מסכים עם כל מילה. הבעיה שהיא שכל ראשי הממשלות בדור האחרון – ברק, נתניהו, שרון, אולמרט – כולם השתינו מהמקפצה בדברים שברור לכל אדם סביר שהם בזויים – לקבל מיליונים על הרצאות, כסף במעטפות, שכר מופקע לבן עבור חיפוש בגוגל וכו' וכו'.
    מות הבושה עובר עוד צעד אחד קדימה עם אנשים דוגמת דרעי שאומרים: הורשעתי? קטן עליי, אני אשוב. הנורמה צריכה להגיעה מהשטח ומהרחוב, אבל יש יותר מדי אנשים שגוזרים קופון מהקשר המושחת והמשחית שלהם לכל מיני בניזרי/ הירשזון ולכן זה לא קורה.

    פוסט מעולה.


  2. ב- 12 במאי 2010 בשעה 16:47 אבי

    אבל אנחנו לא חיים במדינה היפוטתית. זו המדינה וזה המצב. כל המנהיגים הם ניאו-ליברלים שרוצים למקסם את תועלתם הכלכלית (זה מה שקורה כשכולם הם מרכז-ליברלים), ומכיוון שהם ממקסמי תועלת אז אין להם עכבות מוסריים ולא אכפת להם מנורמות וממש שראוי.כמו שבוש לא התפטר למרות שעבר על הרבה נורמות וכך גם תאצ'ר, בלייר וכו'.


  3. ב- 12 במאי 2010 בשעה 17:09 נדב פרץ

    המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא הטקסט של לאור, שנפתח במילים 'מה אתם רוצים, בימים ההם זה לא היה הטרדה לפי החוק'.


  4. ב- 12 במאי 2010 בשעה 18:06 אזרח.

    אכן.ייתר משפטיזצייה.
    קטע מתגובה (מס' 5 ) שכתבתי באתר של גדי טאוב.

    http://www.gaditaub.com/hblog/?p=225

    "Where you find the laws most numerous, there you will find also the greatest injustice.
    Aristotle

    ישראל לצערי הולכת באותו הכיוון של ארה“ב.

    המציאות היא: ריבוי עו“ד= יותר משפטיזציה.
    ריבוי מחוקקים(ח“כ, שברובם הם משפטנים)=יותר חוקים ותת חוקים.
    ריבוי חוקים= פחות חופש.


  5. ב- 12 במאי 2010 בשעה 23:56 סמולן

    אבל הרי כל העניין מתחיל משיח הזכויות שאין בלתו. כיצד בדיוק אפשר לקיים את שלטון העל של הזכויות – מערכת מורכבת מאין כמוה – בלי המערכת לפירוש הזכויות ?

    לדעתי ההתקפה על המשפטיזם חשובה, אבל משפטיזם הוא משהו אמיתי, קיים ותיפקודי, מרכיב קריטי בחברה חופשית: זו חברה שמחוקקת לעצמה את חוקיה, ומבקרת את חוקיה על מנת שלא יהיו לא חוקתיים, וכן הלאה והלאה.

    אבל בחברה הזו עצמה, אי אפשר לבעל מועדון להחליט להכניס נשים חינם, כי זו אפליה, ולכן לא חוקתית. וגם אפליות אחרות.

    אם כן, יש לבחור, בין קיום וקבלה של עוולות-שמשפטיזם-דווקא-יודע-לתקן (אפליה, כולל אפליית נשים והומוסקסואלים) לצד קיומם של אותם דברים שמשפטיזם יודע להרוס, ובין המצב ההפוך, נניח.

    כאן, לדעתי, מגיעה שאלת הקריטריונים, בפעם המאה אלף: האם באמת אנחנו חושבים – או סוברים, או מה שלא יהיה – שאפשר להחזיק את המקל הזה בשני הקצוות ? בהנחה שלא, על מה בדיוק מוצע לוותר ? ואם לא מוצע לוותר, האם מדובר באמת ובתמים בהתמודדות עם המשפטיזם ?

    נניח שכן. מה המנגנון – המשפטי, כמובן – שיאפשר לסייג את המשפטיזם ? האם מצב שבו אי ידיעת החוק דווקא תפטור מעונשים מסוימים יכול להיות כזה ? האם חקיקה בדבר קיצור ומובנות של פסקי דין תהיה משהו טוב ?


  6. ב- 4 בספטמבר 2010 בשעה 14:13 לסגור את הפער « קרוא וכתוב

    […] שחקיקה זה לא מספיק (ולפעמים יותר מדי). גם כשהיא מלווה במנגנוני אכיפה, כמו בחקיקה פנימית, הם […]


  7. ב- 20 באוגוסט 2012 בשעה 11:17 הוצאות משפט לארגונים: הכצעקתה « קרוא וכתוב

    […] “נושא ראוי לדיון” – זוהי האחריות של העותרים למשפטיזציית היתר אצלנו. אחריות הרשויות היא בכך שבמקום למלא את תפקידן הן […]


  8. ב- 22 באוגוסט 2012 בשעה 13:20 כתבתנו לענייני ספרות מדווחת מבית המשפט העליון « קרוא וכתוב

    […] של הרוח. קודם התבטלה האתיקה הציבורית ורודדה לכדי חוקי/לא חוקי, כביכול כל מה שחוקי תקין וראוי; כעת מתבטלים אנשי רוח […]


  9. ב- 19 באוקטובר 2012 בשעה 18:01 להתפלל עם העבריינים « קרוא וכתוב

    […] לפעול לתיקון החוק. אך כדאי לשים לב לשאלת-העל החשובה: האם החוק צריך לאסור על כל מה שלא ראוי? או שמא, כפי שכתבתי כאן, הפתרון צריך להיות בביסוס […]


  10. ב- 6 באוגוסט 2013 בשעה 15:45 גם בנט בנביאים | קרוא וכתוב

    […] משפטנים בכלל ועורכי-דין בפרט. תופעה המגבירה בתורה את חולי המשפטיזציה, כי הרי צריך לספק להם עבודה. אז היום יש לבדוק בשבע […]



התגובות סגורות.

  • ד"ר נעמה כרמי

  • הצטרפו אל 606 שכבר עוקבים אחריו

  • וְזֹאת הַתְּרוּמָה

    לתרומה לאחזקת הבלוג בפייפאל.
  • רשימות אחרונות

    • קפסולה של רכות וחמלה
    • בממלכת החולים
    • מותה של ההסכמה מדעת
    • גם האהבה אינה יכולה לטראומה
    • היועמ”ש והבחירות
  • סימניה

    מורקמי נותן עצות
    עורכת הדין לרגעים שבהם השמים נופלים
    אפי נוה נגד עיתונאי גל"צ
    מצפן ומצפון
    גם הערות קטנות יכולות לפגוע
    הגירושים של ז'קלין כהנוב
    חיים בהשתנות מתמדת
    כמה פעמים אמרתם "אין לי מה להסתיר"?
    לכרות או לא לכרות

  • קרוא

    כל ביקורות הספרים

  • וכתוב

    ספרי "זכויות אדם: מבוא תאורטי", הוצאת רסלינג 2018.

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.

  • וכתוב

    ספרי "חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן", הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003..

    לחצו על התמונה לפרטים ורכישה

  • "שום דבר אינו מדהים כמו החיים. חוץ מהכתיבה. חוץ מהכתיבה. כן, בוודאי, חוץ מהכתיבה, הנחמה היחידה." (אורהאן פאמוק, 'הספר השחור')
  • אות מיס פיגי

  • הטוויטר שלי

    הציוצים שלי
  • מפתח

  • ארכיון

  • יש לי יום יום תג

    ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אורי בלאו אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בית המשפט העליון בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שוויון שטחים שמאל תקשורת
  • יזכור

    יעקב כרמי (אלסטר) ז"ל. אבא שלי
    ראובן אלסטר ז"ל. דוד שלי
    גלריית צילומים שצילם אבא שלי

  • הגברת המודעות סרטן השחלות | Promote Your Page Too

  • ©

    כל הזכויות שמורות לנעמה כרמי

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.

WPThemes.


loading בטל
הרשומה לא נשלחה - בדוק את כתובות המייל בבקשה!
הפעולה נכשלה, בקשה נסה שוב
מצטערים, הבלוג שלך אינו יכול לשתף רשומות בדואר אלקטרוני.
פרטיות וקובצי Cookie: אתר זה משתמשי בקובצי Cookie. המשך השימוש באתר מהווה את ההסכמה שלך לשימוש באלו.
לקבלת מידע נוסף, כולל מידע על השליטה בקובצי Cookies, ניתן לעיין בעמוד: מדיניות קובצי ה-Cookie