ועדת השיפוט של פרס לנדאו התפרקה בעקבות פרישתה של גילית חומסקי מצוות השופטים בשל כך שמסתמן כי שני השופטים האחרים מבקשים לשוב ולהעניק את הפרס ליצחק לאור. הידיעה על כך – הפתעה הפתעה – סגורה לתגובות (פרס תנחומים) באתר עיתון הארץ.
ועדת המדרוג של עיתון הבית של הנפגע, כך למדתי, מיקמה את ההחלטה לבטל את הענקת הפרס ב”רע, גבוה”, כשהיא מבארת: “המון זועם ניצח את חזקת החפות”.
ובכן, מגיניו האנינים של לאור בהארץ יכולים לנוח: חריצת דין וענישה עדיין נשארו בסמכותם של בתי המשפט. וחזקת החפות לא מתערערת בגלל החלטה לא להעניק פרס למי שלא הורשע בבית משפט. כפי שכבר כתבתי בעבר, חזקת החפות היא ערובה בהליך פלילי. היא איננה משתרעת על כל תחום בחיים, במיוחד לא אלו הציבוריים, ואפילו לא על כל תחומי המשפט.
יתרה מכך, גם לא כל סנקציה שמוטלת על אדם מחוץ לבית משפט היא פגיעה בחזקת החפות. האם מעסיקיו של עמנואל רוזן פגעו בחזקת החפות שלו כשפיטרו אותו מערוץ 2 בעקבות מידע פנימי שביררו (על פי סמכותם כמעביד)? ודאי שלא. כשכתבתי על פרשה זאת חלקתי גם על ההערכה שרוזן “גמור” ולא יוכל לחזור לעולם לעבודה בתקשורת, גם אם "כלום לא ייצא מזה" (בפלילים, הכוונה). לא התבדיתי: בינתיים, כידוע, רוזן חזר וקיבל עבודה בתקשורת…
כשכתבתי באריכות על פרשת רוזן התייחסתי ארוכות לדינמיקת ההמונים ולהאשמה בלינץ’ ובמשפט שדה. בין היתר ציינתי כי על אף שהדינמיקה הזאת מתקיימת בפייסבוק כל הזמן בנושאים רבים, הרי באופן מעניין ההאשמה הזאת עולה כמעט רק כשמדובר בחשיפה ופרסום של עבירות מין לכאורה.
אבל ודאי וודאי שאי הענקת פרס, וגם ביטולו – או אי קבלת ההמלצה להעניקו – איננה פגיעה בחזקת החפות. ואף לא בשום זכות אחרת. מן הסיבה הפשוטה שלא קיימת לאדם זכות מוקנית לקבל פרס. ולכן אי קבלתו איננה פוגעת בשום זכות. בהחלטה האם להעניק פרסים וכיבודים מותר בהחלט, ואף צריך, להתחשב בשיקולים ציבוריים שונים, שאינם משפטיים כלל. המשפט אינו חזות הכול. כשגוף מחליט לכבד אדם בפרס שהוא מעניק לו, גם הוא מתכבד בו. הפרס הכספי אינו מוענק לספר השירה על המדף אלא לאדם שיצר אותו. לשום גוף אין חובה שבדין לתת פרס ליוצר מסוים דווקא, ומותר לגוף להחליט שהרקורד של אדם זה אינו מכבד אותו והוא עצמו אינו ראוי לפרס שהגוף מכבד אותו בו.
אני לא מוכנה לוותר על מוסדות שבחברה שלנו מתפקידם ובסמכותם לברר, לחקור, לשפוט ולהעניש כשמדובר בפלילים. אך באותה מידה אינני רוצה לחיות בחברה שבה אמת המידה לדיון ציבורי היא של סף הראיות במשפט פלילי ומה שמוכרע בפסק דין חלוט. בית משפט קובע את החוקי, על כל מגבלותיו. לא בהכרח את הצודק. אבל לבטח לא את הראוי.
יותר ויותר מסתמן שלהארץ יש מה להסתיר בפרשת לאור. מהתנהלות העיתון בשנים האחרונות בפרשה זאת מצטייר שהיא חורגת הרבה מעבר לניסיון להגן על התנהלות העיתון עצמו בשנים שבהם מילא לאור תפקיד בדסק. וגם מעבר לרצון לאתרג את שמאלני המחמד שהכול נסלח לו רק בשל דעותיו הפוליטיות המתאימות לקו. בעיקר כשמדובר בגופן ובכבודן של נשים שיכולים להיות להפקר.
הניחושים על הסיבות להגנה המאסיבית שהוא זוכה לה בהארץ – וקשה שלא להעריך שמדובר בהגנה היורדת מהדרגים הגבוהים ביותר בעיתון – מתחילים להישמע. וכמו כל דבר שנעשה במחשכים סופו לצאת לאור.
ממש באייטם שמתחת בוועדת המדרוג, כך למדתי מההפצות של ההמון הזועם, הופיעה רשימת המועמדים לפרס ספיר שעליה נכתב: “הצחנה עולה לשמים”. אין לי מושג במה מדובר, אבל התיאור הזה נשמע לי מדויק להפליא לגבי התנהלותו של עיתון הארץ בפרשה.
עשר הערות על התגובות בפרשת רוזן
(מקור: הפצה של ההמון הזועם)
קרוא וכתוב 
אכן, אין זכות קנויה לקבל פרסים, והמשפט הפלילי אינו חזות הכל. וחוק החוזים גם מחריג פרסים וקובע שהדבר בלתי שפיט. אכן, כפי שכתבת, המשפט הפלילי לא רלוונטי. הבעייה לדידי היא אפיסטמית. בפשטות, עשיית המעשים טרם הוכחה. ההנחה היא שלא ידוע עדיין אם הוא ביצע את המעשים. (הדיבור על משפט פלילי וחזקת החפות הם פשוט בגלל שזהו ההליך המקובל להוכחת מעשים כאלה. רף הספק הסביר מספק גם ודאות גבוהה בבחינת למעלה מן הצורך לעניין שלילת הפרס).
אז החזרה ממתן הפרס אינה פגיעה בחזקת החפות, אבל היעדר זכות קנויה ספציפית לקבל פרסים לא מהווה מתן אישור לעשות הכל. על מפעל הפיס כן חלות חובות. מפעל הפיס הוא גוף בעל אלמנטים ציבוריים ולכן חלות עליו נורמות מסוימות, כמו החובה לשקול שיקולים מסוימים ולהוציא אחרים. האם שיקולים כגון אלה שנשקלו לצורך החזרה ממתן הפרס הם לגיטימיים, כאשר האתגר האפיסטמי באשר לאשמתו כה גדול? זה לא טריויאלי. מפעל הפיס כן חייב ללאור חובת פעולה בסבירות. בנוסף, תיתכנה גם השלכות רוחב של החזרה ממתן הפרס (אשר יוצרת בציבור תמונה משכנעת של אשמתו) על שמו הטוב של לאור. וזוהי חובה שכל אחד חייב כלפי כל אחד. ההבחנה שלך בין פרטי (מותר לשקול מה שרוצים, אין זכות קנויה למתן הטבות לאיש) לציבורי (לא פלילי אז הכל בסדר) קצת מפספסת ניואנסים.
מצחיק שהאפס הפחדן מנסה לאיים בעורכי דין. כולם יודעים שלא מאיימים עם אקדח ריק. ברור שאם השפן יתבע את מפעל הפיס מצעד העדויות יעבור מהפייסבוק הוירטואלי להיכל המשפט וכשהשופט יאמר את דברו תהייה גושפנקה חוקית לקלונו של הפחדן.
אז על מי הוא בדיוק מאיים ?
@Guy Ziv
לעניות דעתי אין כל בעיה אפיסטמית ומעשיו הוכחו במידה גבוהה מאוד של וודאות (גם אם לא בבית משפט).
הסיבה היחידה שהוא לא במעצר לפני משפט היא ההתיישנות והשיטה הלקויה. גם אם אתה מניח שחלק מן המתלוננות מתארות מעשים בתחום האפור, כמות העדויות ועצמתן והפירוט שלהן (גם של מעשים גועליים על גבול החוקי) מצביעות בבירור על העובדה שהאיש אינו ראוי לקבלת פרס. מפעל הפיס החליט שלא לקשור את שמו עם אדם מפוקפק, וטוב שכך.
באמת? לא יצא לי לראות. אפשר לינק להוכחות?
היציאה להגנתו מקוממת ומכעיסה – המון זועם, ממש. כל הכבוד לנשים האמיצות שנחשפו בגלוי ויצאו למאבק באיש שניצל לרעה את מעמדו ופגע בהן. בדרך כלל אצלנו, הקורבן ורק הוא, אשם במצבו ע"ע הילדות שנוצלו ע"י אביו של אייל גולן.
הערה לעניין חזקת החפות- אמנם נכון חזקה זו נועדה לצורך ההליך הפלילי בעיקר ובתחומי משפט אחרים היא פחות רלוונטית. בררו שאין למנות לכהונת שופט מי ששובל תלונות לא מוכחות על הטרדות מיניות מלווה אותו ושימוש בראיות לא קבילות בהליך מנהלי שנועד לצורך מינוי הוא מקובל וסביר-אבל חייב להיעשות בזהירות הדרושה. לעומת זאת שלילת מקום עבודה, או מעצר מנהלי, למשל חייבים להיות מעוגנים בראיות ממשיות גם אם הראיות אינן בעצמה הנדרשת בהליך פלילי.
אין לאדם זכות מוקנית לקבל פרס ולכן פסילת אדם בשל חשדות חמורים לא מוכחים לקבל פרס אינה כשלעצמה פגיעה בלתי נסבלת בזכויות. מאידך הטיעון שהפרס ניתן לאדם ולא ליצירה מוקשה בעיניי-לא מדובר בחלוקת תעודות יושר או באותות לאישיות מופת. עדיין אני תוהה לו היה מדובר בפרס על מחקר חדשני בכימיה האם הייתה כאן אותה תגובה והאם היינו טוענים שהפרס ניתן לאדם ולא למחקר?
למקרה שמישהו החמיץ, במאמר למען הענקת הפרס ללאור שפורסם בעיתון(?) 'הארץ', נזקק החבר אלבשן לשרותיו של הדוצ'ה: "אם היה משהו ללמוד מהצלחת הפשיזם ודומיו במאה הקודמת, הרי זה ש"המון" אינו מוכרח להיות הרבה אנשים. די בקבוצה קטנה מאורגנת היטב כדי שתוטל אימה על הרוב ויושתק כל מי שמעז לחשוב אחרת … רק מטעם זה מוכרחים להעניק ללאור את הפרס, כפי שהוחלט, כדי לא לתמרץ גורמים נוספים לפעול בדרכים סמי־פשיסטיות כאלה."
לזכותו של הכותב ניתן לציין שהוא נמנע לחלוטין מלקשר את החולקים על דעתו עם גזענות, למרות שיכול היה (:
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2514947
[…] […]
איך פספסתי את הרשימה הזאת בזמן אמת? ישר כוח.
מפעל הפיס לא החליט שלא להעניק את הפרס ללאור. הדירקטוריון החזיר את ההחלטה לועדת הפרס כדי שתדון בה שנית ותביא בחשבון את ההאשמות נגדו. מכיוון שחומסקי פרשה, לא ניתן עוד להעניק את הפרס, על פי התקנון (אפשר שחברי הועדה יהיו חלוקים, אך כולם צריכים להשתתף בהחלטה).