קרוא וכתוב

את הפוסט הבא כתב פרופ' נורמן גארס, פרופסור אמריטוס למדע המדינה מאוניברסיטת מנצ'סטר, מומחה למארקס. הוא פורסם בבלוג שלו (נורמבלוג) ומובא כאן בתרגום חופשי שלי, ברשותו הנדיבה.

המשך…

Read Full Post »

טרנד חדש מתהווה לו, ואני לא ידעתי. לא לעמוד בצפירת הדומייה של יום השואה. בהפגנתיות. עד כדי כך שיש מי שמספרים לנו במילייה הזה שהם דווקא כן עומדים, ולנוכח הטרנד, בהפוך על הפוך, זה כבר המעשה החתרני!

בתחרות של מי יותר חתרני / שמאלני / רדיקלי / קיצוני אף פעם לא השתתפתי, יש להודות. לא שפחדתי ליפול מהקצה (אל דאגה: לא באמת נופלים. זה עיגול ורק מתחברים בו לקיצונים מהצד השני), כמו מטעמים של דבקות באמת פנימית.

באחד מפרקי הסדרה על ישעיהו ליבוביץ שהוקרנה לאחרונה, הוא נשאל אם הוא עומד בצפירה. האמת שאינני זוכרת אם מדובר בצפירה של יום השואה או של יום הזיכרון (שיש לשער שלגביה מתנהלת התחרות אף ביתר עוז, מכוח קל וחומר). הוא ענה בהשתוממות: איזו שאלה? אני חלק מהציבור הזה. המראיינת ניסתה להקשות, שבה ושאלה למה הוא עומד. והוא שב וחזר על אותה תשובה.  כאומר: אין כאן מה להקשות, לא תקבלי תשובה אחרת. אני חלק מהציבור הזה. זאת התשובה ואין בלתה.

המשך…

Read Full Post »

אני מודה שכשצפיתי לראשונה בנאום הבכורה של ח”כ רות קלדרון (יש עתיד), הרמתי גבה. זה נראה לי זר ומוזר. לא שייך לפרלמנט. מהר מאוד נשביתי בקסם הדברים. הנאום אמנם היה חריג, אך היה בו גם משהו מרענן מאוד. אין לי ספק שאני מעדיפה ח”כיות דוגמת רות קלדרון (וח”כיות וח”כים רבים אחרים שנכנסו לחיים הפוליטיים בבחירות האחרונות), על-פני רוב אלה שישבו במשכן הזה בארבע השנים האחרונות.

נאומה של קלדרון זכה להדים רבים והופץ באופן חסר תקדים במדיה החברתית. גם ביקורת לא איחרה לבוא, וזה בסדר. זה ודאי דבר שאשה פוליטית צריכה להתרגל אליו, כחלק מהדיון הציבורי. אך באופן לא מפתיע, ממש כרגיל (צר לומר), הביקורת משמאל לבשה צורה של סיכול ממוקד צדקני וטהרני, המבקש להרוס כל מי שחושב מילימטר מהמרצפת שלי. יענו: לא אמרת בדיוק מה שאני חושב… במה היא לא הואשמה. התבטלות ורגשי נחיתות (של חילונית מול דתיים), והתעסקות בעיקר עם עצמה הן רק שתי טענות בכתב האישום המפורט. והיא עוד העזה “להתחבר” לדבריו של בנט, ושמחה על שותפות בדברי תורה של היו”ר מש”ס, החצופה. מותר לא לאהוב את הפרשנות שלה. אבל כרגיל, הפרוגרסיווים והמחוכמים בעיניהם-הם מעידים בעיקר על עצמם. ומרוב שהם מתבשמים באוונגרדיות שלהם, אינם חשים שדווקא הם ממחזרים פוליטיקה ישנה ובעיקר בלתי מוצלחת (במובן הפשוט שהיא לא מצליחה להביא את הסחורה. וכדאי מאוד לקרוא בהקשר זה את מאמרו של אילון שוורץ ממכון שחרית). לא ברור מה הרגיז אותם יותר, בדה-קונסטרוקציה שעשו לכל מלה שלה: שהיא ציונית או שהיא הזכירה שהיא חצי בולגרית.

הביקורת היחידה על רות קלדרון שנראית לי רלוונטית היא הדיבור אל יהודים בלבד (דרך התלמוד) בכנסת ישראל. היה בכך סוג של הדרה של מוסלמים ונוצרים. הדיבור על “כולנו” ו”שלנו” בלי לזכור את זה – הוא בעייתי. כל שאר הביקורת, כאמור, היא סוג של התענגות עצמית (שבאופן מעניין, אך שוב לא מפתיע, דווקא קלדרון מואשמת בה). הנאום היה פוליטי לעילא (די לראות את התגובות ברחוב החרדי); והיה בו מעשה פמיניסטי חשוב. (ההתפתחויות המרתקות ביותר בפמיניזם הישראלי קורות, לטעמי, דווקא באורתודוקסיה הדתית. רק שרוב החילונים לא מודעים לכך משום שהם אינם מתעניינים בקהילה הזאת ומדברים עליה מתוך הסטריאוטיפ). ודאי שלא היה בו דבר מתבטל מצד החילוניות אלא להיפך. ומי שכותב כך לא בדיוק הבין (אבל לא בפעם הראשונה ולא רק בעניין זה). גם הדיבור על עצמה לגיטימי לחלוטין – מדובר בנאום הבכורה שלה. שבו אמרה מראש שתציג את עצמה, עולמה ומה שהיא מתכוונת לעשות בכנסת. אסון: יש לה אג’נדה! ו”אנחנו” מוכנים לקבל רק אג’נדה אחת: זאת שלנו.
יישר כוח, חברת הכנסת רות קלדרון. 

משום מה לא הצלחתי להטמיע את הנאום מיו-טיוב. אפשר לצפות בו כאן.

Read Full Post »

כמו כל זכות, גם הזכות להשתתפות פוליטית כוללת בחובה את הזכות שלא לממש אותה. ממש כפי שזכותי לחופש הביטוי לא מחייבת אותי להתבטא וזכותי לחופש התנועה לא מחייבת אותי לצאת מהבית. לכן זוהי ודאי זכותם של אנשים לא להצביע. זוהי (אי) פעולה שיכולה להצביע על מחאה לא פחות מאשר על אדישות או יאוש.
Having said that, יש לשאול האם זוהי פעולה ראויה, והאם זוהי פעולה נבונה. שכן כפי שעצם קיום הזכות איננו אומר שמימושה הוא בהכרח ותמיד הדבר הנכון לעשותו (באנגלית זה נשמע יותר טוב, בגלל משחק המילים בין right כזכות ל-right כנכון), כך גם עם הזכות לא לממש אותה.

המשך…

Read Full Post »

סטן כהן נפטר אתמול בבוקר בלונדון. בן 70 היה במותו.

פרופ’ סטנלי כהן היה סוציולוג בעל שם עולמי. שטבע את המושג “פאניקה מוסרית” בספרו  Folk Devils and Moral Panics ושספרו האחרון States of Denial זכה בפרס של הספר החשוב ל-2001 מטעם האגודה הקרימינולוגית האמריקנית ובפרס של האקדמיה הבריטית לשנת 2002. ועוד אינספור פרסומים חשובים בסוציולוגיה וקרימינולוגיה. שהיווה השראה לרבים.

אבל בשבילי הוא היה סטן, חבר שלעד אנצור את שיחותינו המרתקות בערבי שבת בלונדון, כששהיתי שם לפני שנים אחדות ולמדתי להכיר מקרוב. אדם. חושב ובעל לב. ואינטלקטואל שכולנו נחסר את קולו.

הלוויה תתקיים ביום חמישי 10.1 ב-13:00 בלונדון. ועצוב לי נורא.
שלום לעפרך, סטן.

הספדים (רשימה מתעדכנת):
The South African.com
LSE
Spiked
Univ of Essex
Morning Star
Haaretz
הארץ (עברית)
The Guardian
The Times
The Independent

Read Full Post »

הפוסט הזה לא יעסוק במבצע ובשאלות הישירות הקשורות אליו. האם הוא מוצדק; האם הוא נבון; האם הוא יעיל להשגת המטרה (ואיזו..); האם עיתויו נובע מתחשיב פוליטי ציני. שאלות שאינן זהות וכדאי להפריד ביניהן. הוא יעסוק בתובנות שעלו אצלי כמתבוננת מן הצד בשיח שאני חשופה לו, של השמאל שחלקו מכנה עצמו רדיקלי. לא שהן חדשות לגמרי, ועל כך מִלה בסוף הפוסט. אבל בימים אלה התגבשה אצלי סופית ההבנה שנבטה לפני למעלה מ-10 שנים: למה השמאל הזה כל כך שנוא.

המשך…

Read Full Post »

השיא השנה היה בקבלת ברכות שנה טובה, מישראלים החיים בישראל, שנכתבו באנגלית ואיחלו Shana Tova. אולי הם מתאמנים לקראת ההגירה. אז שתהיה גם לכם SHANA TOVA. בראש השנה העברי אני מסתפקת בשנה טובה. שתהיה.

מגמה נוספת, לקראת הימים הנוראים ויום כיפור, היא הקריאה לאחרים לעשות חשבון נפש ולבקש סליחה. זה בסדר. וגם די נוח. אבל כדאי אולי לזכור שהרעיון של חשבון נפש הוא שכל אחד עושה את שלו. אז למרות שקל הרבה יותר להכות על חזה הזולת, לשון התפילה איננה בגוף שני “חטאת עווית פשעת”, אלא בגוף ראשון: “חטאתי עוויתי פשעתי”. ולא סתם. יש כאן איזה רעיון.

מי שנורא רוצה את גוף הרבים, למען יקל לו, ילך לתפילת אשמנו. אבל גם שם זה גוף ראשון רבים, לא גוף שני.

אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ, דִּבַּרְנוּ דפִי, הֶעֱוִינוּ, וְהִרְשַׁעְנוּ, זַדְנוּ, חָמַסְנוּ, טָפַלְנוּ שֶׁקֶר, יָעַצְנוּ רָע, כִּזַּבְנוּ, לַצְנוּ, מָרַדְנוּ, נִאַצְנוּ, סָרַרְנוּ, עָוִינוּ, פָּשַׁעְנוּ, צָרַרְנוּ, קִשִּׁינוּ ערֶף, רָשַׁעְנוּ, שִׁחַתְנוּ, תִּעַבְנוּ, תָּעִינוּ, תִּעְתָּעְנוּ.

רעיון התיקון ביהדות הוא גדול מאוד. אבל התשובה היא פרטית ואדם נוטל קודם כל אחריות על מעשיו הוא.

הנני העניה ממעש.

Read Full Post »

במשך שנים (הבלוג כבר בן למעלה מ-9) התרגלתי לקבל פניות אינסוף מסטודנטים, המבקשות ואף דורשות לשלוח להם את "כל המקורות" הקשורים לנושא מסוים שהם כותבים עליו עבודה. לאו דווקא נושא שבתחום התמחותי המיידית, אבל ככה עובד גוגל. או יותר נכון, ככה עובדים היום חלק מהסטודנטים: הם מגגלים; הם מוצאים פוסט שכתבתי שקשור איכשהו (ממש לא תמיד ישירות) לנושא שלהם; הם שולחים מיד בקשה/דרישה לכותבתו לעזור להם. במקרה הטוב זה מנוסח בנימוס. במקרים רבים זאת פשוט דרישה. בלי שלום, בלי תודה, "לשלוח הכול" (דחוף!), והחתום/ה אפילו לא מזדהה בשם מלא. כידוע אני נמצאת כאן לשירות הקוראים א' מ' ו-ש'.

המשך…

Read Full Post »

לכל מי שחשבו שמדובר בפוליטיקאים – לא, זה לא. הם לא היחידים שמשקרים. ויש שקרים הרבה יותר כואבים.  כל הסיפורים – אמיתיים.

מחזה בחמש תמונות. או חמישה רופאים.

תמונה 1

רופא א': “לא, היום אנחנו יודעים למנוע מראש בחילות והקאות בכימותרפיה”.
ביום השלישי הקאות בלתי פוסקות. גם אחרי עירוי שכלל פראמין לווריד. הן נפסקות רק כשהרופאה רושמת סטרואידים. שבתל השומר, למשל, מקבלים בימים אחרי הטיפול כחלק מהפרוטוקול. לא יוצאים מבית החולים בלעדיהם. (רופא המשפחה: כן, אנחנו אלה שרואים את החולים במצב הזה אחרי הטיפולים, לא האונקולוגים).

המשך…

Read Full Post »

בהפטרה שנקראה אתמול, שבת חזון שלפני תשעה באב, מתומצתת אחת מתביעות הצדק החברתי: “דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה”. לעומת המציאות שעליה הוא קורא תגר: “מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. (…) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם”.

המשך…

Read Full Post »