קרוא וכתוב

על פי הפרסום, אוניברסיטת חיפה החליטה שלא להעניק תואר דוקטור לשם כבוד לפרופ’ ישראל אומן, חתן פרס נובל. פרסום חריג, שכן בדרך כלל מפרסמים מי כן מקבל את התואר, וכרגיל במקרים אלה יש לשאול למי היה האינטרס להדליף את המידע (ולפגוע גם בהליכים המתקיימים בדרך כלל באופן חשאי ולא בלי סיבה). למעט ציוץ בנושא לא כתבתי על כך, אולי כי קצת התעייפתי מלהצביע על האופן שבו השמאל בוגד באופן שיטתי במורשתו. בניגוד לערכים שהוא אמור לקדם, הליברליזם והסובלנות שלו, וגם זכויות האדם, מוגבלים רק למי שהוא מסכים איתם. מרגע שיש לו כוח הוא מתעלם מהליכים דמוקרטיים או מצדיק את שלילת זכותם של אחרים בדיוק כמו אלה שהוא מלין עליהם. נשארנו, אפוא, עם מאבקי כוח נטולי ערכים.
זאת לא הפעם הראשונה שזה מופיע גם בהקשר האקדמי. “כשמנסים לחסום אותם – זאת פגיעה בלתי נסלחת בחופש הביטוי; כשהם מנסים לחסום אחרים – זאת פעולה מוצדקת נגד הפאשיזם. כשמפקחים על מה שהם אומרים בכיתה – זאת פגיעה אנושה בחופש האקדמי. כשהם מבקשים לפסול מינוי אקדמי – זה קידום ערכים ראויים.” כך כתבתי בזמנו בפוסט על חופש אקדמי נוסח השמאל, בהקשר של סיפור אחר.

המשך…

Read Full Post »

על פי הנתונים של וורדפרס.קום, בשנת 2013:
פורסמו 51 פוסטים (כלומר, כמעט כל שבוע רשימה).
נכנסו לבלוג 120,000 מבקרים.
חמש הרשימות הנצפות ביותר, בסדר יורד:
1. אני חלק מהציבור הזה. (פוסט שהביא גם ליום רב-הצפיות של השנה). 
2. עמירה הס: פשט, דרש ומטאפורה. 
3. ספקי הבנות.
4. בקרוב הגיליוטינות.
5. עשר הערות על התגובות לפרשת רוזן.

הפוסט שזכה למרב התגובות היה: רוצה את הדרכון (הבריא) שלי בחזרה.

תודה לכם ושתהיה לנו שנת 2014 שקטה ופורייה.

כאן הכול נכתב…
ותודה מיוחדת לתומכות/ים בבלוג.

Read Full Post »

שמעתי הבוקר בחצי אוזן מישהי שדיברה ברדיו על דיבור פוגעני המסתתר מאחורי התירוץ “זאת האמת שלי”. זה הזכיר לי שמזה זמן אני רוצה לכתוב על היבט אחר, אולי משלים בחלק מהמקרים: פגיעה בזולת המסתתרת מאחורי המנטרה “זאת בחירה שלך להיפגע”. מנטרה, משום שהיא משחררת את הדוברת מכל אחריות לדבריה. היא תגיד כל שעולה על לבה, בכל צורה. והנמען – זאת בחירה שלו אם הוא נפגע. תמיד יש אפשרות לבחור אחרת. “תסתכל על זה ממקום אחר”.

המשך…

Read Full Post »

עצוב היה להתבשר כי נורמן גארס נפטר הבוקר בבית החולים בקיימברידג’, בריטניה.

הצגתי את נורם קצרות כשתרגמתי את הפוסט שלו אחרי מותה של תאצ’ר ופירסמתי אותו כאן ברשותו. נורם היה פרופסור (אמריטוס) למדע המדינה מאוניברסיטת מנצ’סטר, מומחה למארקס. אבל בעיקר היה הומאניסט, איש שמאל הראוי לשמו. בעל קול צלול, ישר, אמיץ ומאתגר בבלוגוספירה העולמית. הבלוג שלו normblog נבחר ב-2005 לבלוג הבריטי הטוב ביותר וב-2009 נכנס לרשימת 100 הבלוגים הטובים של הסאנדיי טיימס.

התוודעתי לנורם וכתיבתו כאשר שהיתי בלונדון ב-2005, דרך המאמר הזה בגרדיאן, שהתפרסם ימים מספר לאחר פיגוע הטרור של ה-7/7. זוהי הגרסה המלאה של המאמר הזה כפי שפורסמה קודם לכן בבלוג של נורם. ואלה המאמרים שאני בוחרת לפרסם כאן לזכרו. באתר Engage אפשר למצוא קישורים נוספים של כתיבתו לזכרו, ועוד יבואו ודאי הספדים וקישורים רבים.
הקול שלו יחסר מאוד.

נורם היה מהדמויות המרכזיות שניסחו את המניפסט של יוסטון שכתבתי עליו כאן, והיה לי הכבוד לקבל אצלו פרופיל בלוגרית במסגרת סדרת הפרופילים שלו.
מאז שיצרתי איתו קשר בעקבות אותו מאמר בגרדיאן, היינו בסוג של קשר אינטרנטי. שהתחזק מאז שנורם הצטרף לטוויטר. ופעמים רבות קישרתי למאמריו ב’סימניה’ כאן בבלוג שלי. לפני מספר חודשים סיפר בבלוג שלו כי מחלת הסרטן שלו חזרה והתפשטה בגופו. אבל גם אז המשיך לכתוב ולהעשיר את עולמי. הקשר האחרון שלנו היה אחרי שיצאתי מבית חולים ולמדתי שבזמן שהותי שם נפטר אביו.

חבל על דאבדין ולא משתכחין. נוח בשלום על משכבך, נורם.

Norman Geras, There are apologists amongst us, The Guardian
Norman Geras, Apologists among us, Normblog
נורמן גארס, שש תזות על מותה של מרגרט תאצ’ר (תרגום בבלוג שלי).

Read Full Post »

לפני שלוש שנים פחות חודש פתחתי בלוג פרטי. סגור לקוראים. קראתי לו ‘ולא כמטאפורה’. פראפרזה על ספרה המומלץ של סוזן סונטאג ‘המחלה כמטאפורה’. כותרת המשנה שלו היתה ‘מסע מחלה. משא מחלה.’ והוא נועד לעשות בדיוק את זה: לתעד וללוות את עצמי במחלה קשה שחליתי בה. ציטוט ששימש כמוטו מסוים של הבלוג היה משל איזק דינסן: "אפשר לשאת בכל הייסורים אם הופכים אותם לסיפור או מספרים על אודותיהם סיפור".

המשך…

Read Full Post »

השר נפתלי בנט קרא לאזרחי ישראל לא ללכת ללמוד משפטים. מדובר לדבריו בשטות מיותרת. הנה הציטוט המלא מדבריו בוועדה לביקורת המדינה, כפי שהובא בתקשורת:

השר נפתלי בנט: ‘תפסיקו ללמוד משפטים, כל מדינת ישראל. צריך להפסיק עם השטות הזאת. מי שחולה על זה, זה בסדר, גם אני למדתי משפטים, גם מיותר. התעשיינים זועקים גם ההיי-טק זועק’. בנט אמר את הדברים בדיון הועדה לביקורת המדינה בכנסת העוסקת בשילוב חרדים בשוק התעסוקה.

המשך…

Read Full Post »

המתרחש במצרים מרתק ומעלה חששות בה בעת. אך הן ההתפתחויות הן התגובות להן, מעוררות דז'ה-וו. גם אחרי הפגנות "האביב המצרי", כשהצבא התערב ולקח את השלטון, צהלו המעודדים מיציע הפייסבוק הישראלי (שאם הצבא הישראלי היה מתערב כך היו קצת פחות מרוצים, יש לשער..). זה אכן היה, כך חשבו אז, רק זמני. הנה, התקיימו בחירות דמוקרטיות, נבחר נשיא (לא לטעמי, אם יש צורך לומר, אבל לא השתתפתי בבחירות. וברמה עקרונית יותר, בהליך דמוקרטי התוצאה נקבעת ע"י ההליך עצמו, ולא נקבעת או נשלטת מראש). ועכשיו שידור חוזר: העם אינו מרוצה, הצבא מתערב. הוא מסלק את מורסי – מנהיג נבחר בבחירות דמוקרטיות, לא מיותר להזכיר שוב – ועוצר אותו במעצר בית. ושוב צהלה בפייסבוק. (פייסבוק הוא לא ראיה לכלום? ספרו את זה לפוליטיקאים שמנהלים שם את המדינה, לצערי). לפעמים הצהלה מסויגת (הם מסבירים לנו בכובד ראש שזה הרע במיעוטו); אבל לפעמים בלי שום הסתייגויות, פשוט מברכים את העם המצרי באיחולי מזל טוב.

המשך…

Read Full Post »

על אחריות, מחאה והומאניזם

שאט נפש היא התגובה ההולמת לטענות (כפי שפורסמו) של בכיר במערכת הבנקאות, לאחר הרצח הנורא אתמול בבאר-שבע, ש"המחאה החברתית" הסיתה נגדם והתירה את דמם.
אבל גם חלק מהתגובות מן הצד השני, שהאשימו את המדינה ברצח, איך לומר בלשון המעטה – לא ממש מבריקות.  כמעט תמונת ראי של ניצול טרגדיה איומה לצרכיך הפוליטיים. וראוי להתעכב על כך משום שאלה האנשים שמספרים לנו שהם נאבקים למען חברה “טובה יותר”.

המשך…

Read Full Post »

בטור אחד בניו-יורק טיימס הצליחה השחקנית והפעילה ההומניטרית אנג'לינה ג'ולי להעלות את המודעות לסרטן השד יותר מקמפיינים רבים (גם מעוותים) המוקדשים למטרה החשובה. למרות שקראתי בשנים האחרונות לא סיפור אחד ולא שניים של נשים שבחרו לעשות אותו דבר, אין כמו חשיפה של ידוענית כדי לקדם עניין. (אף אם מדובר בפרוצדורה רפואית שנויה במחלוקת, העיקר הוא הזרקור שהופנה כלפי המחלה, האפשרויות השונות שיש להתמודד עם הסיכון וכמובן המסר החשוב ששדיים אינן מגדירות לא את האשה ולא את נשיותה). ג'ולי לא היתה חייבת לחשוף בפני העולם כולו שעברה כריתת שדיים מניעתית. זוהי זכותה המלאה להשאיר זאת כבחירה פרטית שלה. בבחירתה האמיצה להיחשף נתנה אומץ והשראה לנשים רבות וקידמה את המודעות למחלה, ועל כך יש להודות לה בכל פה. בישראל כמו בישראל זה מוסגר ביותר מדי מקומות באופן צהוב, אך גם כאן כבר היו מספר פרסומים בעקבות זאת שהביאו מידע והעלו מודעות. כמו תמיד לא איחרה לבוא גם ביקורת רדיקלית עלק, כמה קל להיות "אמיצה" כשאת ג'ולי: יפה, נשואה, מצליחה ובעלת אמצעים להרשות לעצמך. את תשובתי לביקורת הזאת אביא בסוף הרשימה. כי את רובה אני רוצה להקדיש לביקורת על מה שלא נכתב ופורסם.

המשך…

Read Full Post »

כן, איך הזמן רץ…
בדרך כלל לא נהגתי לציין כאן את השנים שחלפו, אבל עשור זה עשור.
במאי 2003 נפתח הבלוג ‘קרוא וכתוב’ באתר רשימות. הרשימה הראשונה פורסמה ב-7.5.03, בדיוק היום לפני 10 שנים. (פרוייקט רשימות הושק רשמית ב-17.5.03).
באפריל 2010 הבלוג עבר לפלטפורמה הנוכחית.
סה”כ פורסמו 1,184 רשימות.
צפיות: מהמעבר לוורדפרס באפריל 2010 קרוב ל-410,000, ועוד כמיליון וחצי בשנים ברשימות,  מאז שהכניסו שם מונה…
אפשר לעקוב אחרי פרסומים חדשים באימייל (רישום משמאל), ברסס, בפייסבוק ובגוגל פלוס.
אות מיס פיגי מתפרסם בסרגל משמאל ובדף הפייסבוק של הבלוג. זה הרסס של האות.  
לאחרונה נוסף לסרגל הצד כפתור תרומה, המאפשר לתרום דרך פיי-פאל לאחזקת הבלוג כאות תודה לשעות הרבות המוקדשות לכתיבתו. תודה לכל התורמות והתורמים.

‘קרוא וכתוב’: על שם שני הדברים שאני אוהבת ביותר.
הבלוג היה לחלק משמעותי וחשוב בחיי. המעניק לי חירות לעשות את הדבר שאני אוהבת ביותר: לכתוב.  

תודה מיוחדת לאורי ברוכין.
וכמובן תודה רבה לכם הקוראים! ברוכים תהיו.

Read Full Post »