קרוא וכתוב

חוק הנאמנות יחול על כל המבקשים להתאזרח בישראל. התאזרחות מוסדרת בסעיף 5 לחוק האזרחות, וגם היום דורשת הצהרת נאמנות למדינה. סעיף 5ג’ לחוק קובע: “לפני הענקת האזרחות יצהיר המבקש הצהרה זו: ‘אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל’”. החידוש הוא בתוספת “כמדינה יהודית ודמוקרטית”.

מדובר לטעמי בחוק מיותר וטפשי, שללא ספק נובט על מצע בעייתי ומדשן אותו כאחד. אבל תקיפת החוק כמקור כל רע היא טעות אופטית. הקושי נעוץ במקום אחר. שניים, ליתר דיוק: הראשון והמרכזי הוא קניית אזרחות מכוח שבות; השני – הגדרת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (מבחינת אלו המתנגדים להגדרה). תיכף נבין למה.

המשך…

Read Full Post »

לאחר שבמקור היא נכללה באופן שערורייתי במסגרת חוק ההסדרים, הוצאה ממנו הצעת החוק המרחיבה סמכויות חיפוש לשוטרים. כעת הופץ תזכיר חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור (סמכות חיפוש לשוטר). ומעניין לעיין בו.

תכלית הצעת החוק היא מאבק באלימות הגואה, ולשם כך היא מבקשת להכניס תיקון בחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, התשס”ה-2005. תיקון שירחיב את הכלים שבידי המשטרה ויאפשר לשוטר לערוך חיפוש על גופו של אדם, בגדיו וכליו, במקומות מוגדרים מראש. החיפוש נועד לשם בדיקה אם אדם נושא עמו שלא כדין נשק. זאת אף אם לא קיים חשד סביר בדבר נשיאת נשק או בדבר כוונה לעשות בו שימוש.

המשך…

Read Full Post »

תגלית בעיתון הארץ: יש אנטישמיות!

הידיעה הזאת – אם היא מדויקת – הזכירה לי את מדיניות ההגירה של קנדה בתקופת שלטון הנאצים. פקיד הגירה בכיר שנשאל אז כמה יהודים תיאות ארצו לקבל, השיב: None is too many.

נו, אז ברוח זאת כמה יהודים על הסיפון אפשר לשאת? כנראה שאף אחד זה יותר מדי. שניים מהם – הרבה מעבר למה שניתן לסבול.

לא פחות מפליאה היא העובדה שעיתון הארץ מפרסם באופן בלתי-ביקורתי את הידיעה הזאת. מה, יש אנטישמיות? והיא לא נובעת ממדיניותה של ישראל? אני מצפה לתיקון נאות.

נוה האבטחה זה לא

ואם כבר התיישבתי לכתוב בסוף היום הלא משהו הזה: אפשר להעלות כמה שאלות אפרופו חזרתו של אלוף במיל’ יאיר נוה לשירות פעיל, בתפקיד סגן הרמטכ”ל. בין השאר, זה אולי הזמן לשאול מה מידת אחריותו כאלוף פיקוד המרכז לנורמות של ביטחון שדה ששררו בלשכתו דאז. ככל שרוצים להחמיר יותר עם המדליפה, שאכן עשתה שימוש שלא כדין במסמכים סודיים, כך מתגברת התחושה שמנסים לכסת”ח את הבכירים האחראים לנורמות שאיפשרו לעשות זאת בכזאת קלות. מצד שני, לפחות מבחינת נורמות האבטחה נראה שהוא הגיע למקום הנכון.

Read Full Post »

היא: מה את אומרת על השחקנים שלא רוצים להופיע באריאל?
אני: זכותם. זאת מחאה.
היא: ??!
אני: הם לא פקידים. הם אמנים.
היא: אבל זה אריאל! זאת לא איזו התנחלות… זאת פעם ראשונה שאני שומעת שמדברים על זה ככה.
אני: זאת התנחלות. זאת הבעיה, ששוכחים את זה.
היא: אבל יש שם משפחות!
אני: בכל מקום יש משפחות.
היא: אריאל! אף אחד לא הכריז שזאת לא מדינת ישראל.
אני: הפוך. אף אחד לא הכריז שזאת מדינת ישראל.
      זאת הבעיה, שמתנחלים כמו אלה מקבלים לגיטימציה. שוכחים שהם הלכו להתיישב בשטח
      כבוש. צריך להזכיר את זה. אפילו אם שכשתהיה מדינה פלסטינית אריאל ככל הנראה   
      תשתייך לישראל, כחלק מתיקוני גבול. אני לא מוכנה לתת להם עכשיו לגיטימציה.
היא: אבל זה לא הם הלכו על דעת עצמם. הממשלה שלחה אותם. זה חוקי.
אני: הממשלה שלחה את כל המתנחלים, וזה לא חוקי על פי המשפט הבינלאומי.

השיחה הזאת משקפת את הלגיטימציה שקנו בישראל מי שהלכו לשבת באריאל, במעלה אדומים ובאופן כללי במה שנקרא חמש דקות מכפר סבא. כביכול הם אינם “מתנחלים” ממש. סתם אנשים, כמונו וכמוכם, שקשיי החיים דחפו אותם מעבר לקו הירוק. עניין של יכולת. איך אמרה שם מישהי? היא לא מתנחלת, סתם מורה לספרות.
נכון: לא מדובר בנוער הגבעות. לא בתפוח ולא בגרעין הקשה של המתנחלים. מדובר באנשים שחיפשו איכות חיים יותר בזול. אבל הם בחרו לעשות זאת בשטח כבוש. אני, למשל, ועוד כמה אנשים בסביבתי, לא קנינו שם דירות, למרות שהן יותר בזול. אז מי שעשו זאת לא יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם. גם אם עיקר הטענה צריכה להיות מופנית כלפי ממשלות ישראל לדורותיהן ומדיניותן. הם יושבים על שטח לא להם. הם נוטלים חלק פעיל במדיניות המנצלת את משאבי הקרקע והמשאבים האחרים לטובת האוכלוסייה האזרחית של המדינה הכובשת תוך הפרה של הדין הבינלאומי. שכניהם ודיכוים נעלמים מעיניהם. אולי, בין השאר כי אסור להם לנסוע על אותם כבישים, שנסללו על אדמתם שהופקעה לשם כך.

גם אם אינני חושבת שצריך להפוך את האנשים האלה לאויב, את הבחירה הזאת שלהם בהחלט מותר לשפוט. מותר להזכיר למי שמעדיפים לעצום עינים ולהציג עצמם כ”כמונו כמוכם” – שהם בחרו אחרת. בחירה שיש לה השלכות ותוצאות מוסריות ופוליטיות.

פוסט קודם בנושא: כדי שלא נמות מהאמת

כל האמצעים כשרים: מדיניות ההתנחלות בגדה המערבית (בצלם)

Read Full Post »

מה צריכה להיות העמדה כאשר מעשה נכון בעיני נעשה, אבל הוא נעשה מהסיבות הלא נכונות?

הטריגר להרהור הוא ההודעה כי הממשלה תדון שוב בגירוש ילדיהם של מהגרי העבודה. יוזמתו של אהוד ברק דווחה בטלוויזיה אמש. אחר-כך קראתי שהנימוק לכך הוא שזה יצטלם לא טוב בעולם. שוב מה שחשוב הוא התדמית ולא המהות. לא מה עושים אלא איך זה נראה.
במקרה הזה אין ממש התלבטות: טוב שיהיה דיון מחודש, אם יהיה (בינתיים לשכת רה”מ מכחישה). הלוואי שתצא ממנו החלטה אחרת. וממש לא יזיק להזכיר לממשלה את הסיבות הנכונות. אם שינוי יחול בגלל המחאה הציבורית הרמה שקמה, גם אם לא יודו בכך – זהו הישג של ממש.
כמובן שתמיד יתכן שכל העניין הוא רק תרגיל ביחסי ציבור מטעם ברק, היודע היטב שהדיון לא יתקיים, ויכול לצבור על חשבונו נקודות בדעת הקהל. כמו מי שמצביע באופן פופוליסטי בעד הצעה מסוימת רק כי הוא יודע שהיא לא תעבור כי אין לה רוב, או להיפך, כך שלא קיים סיכון ממשי שהוא יצטרך לקבל אחריות מעשית על התוצאה. כלומר, ברק ממלא כאן את התפקיד המכונה “הטרמפיסט”, של מי שיכול לנקוט בפעולה מסוימת רק על-סמך ההנחה המוצקה שכל השאר לא יעשו זאת.

המשך…

Read Full Post »

הכול התחיל בטוויטר. שם צייצתי על השאלון שמאפשר לכם לדעת מה אתם באמת יודעים על הכיבוש, שהעלה המוקד להגנת הפרט. מסוג השאלונים שאפשר רק להיכשל בהם: או בציון או במציאות. כל ציון שמקבלים בו מעורר רגשות מעורבים. קיבלת ציון גבוה? את מודעת מאד לכל עוולות הכיבוש, אבל גם התאמת את מחשבתך למציאות הבלתי נסבלת הזאת. קיבלת ציון נמוך? לא חשבת מספיק גזעני, או סתם היית אופטימית. יש מי ש”הכשילה” אותו השאלה הבאה:

מי רשאי להיכנס למרחב התפר (השטח בין הקו הירוק לגדר ההפרדה), ובאילו תנאים?

• למעט גורמים צבאיים, אף אחד לא רשאי להיכנס לשטח.
• רק פלסטינים שהוכיחו זיקה לשטח וקיבלו היתר מיוחד.
• רק פלסטינים המחזיקים בהיתר, וכל יהודי באשר הוא, כולל יהודים שאינם אזרחי ישראל.
• רק גורמי צבא ומתנחלים המתגוררים באזור.

זהירות ספוילר: אני מתכוונת לגלות כאן את התשובה.

המשך…

Read Full Post »

ב-1999, אחרי שבג”צ נתן את פסק דינו נגד שימוש בשיטות חקירה המהוות עינויים, שקל בנימין נתניהו (גם אז ראש הממשלה, בסיבוב ראשון) לחוקק חוק שיאפשר אותן בכל זאת. “כאן זה לא הולנד!” הכריז. רוצה לומר, אנחנו מתמודדים עם מציאות אחרת מזאת של מדינות אירופה. שמחייבת אותנו גם לאמצעים אחרים. למרבית המזל היוזמה לא הגיעה לכלל מימוש, ובכך נמנע מישראל להיות המדינה הראשונה שהעינויים יותרו בה בחוק.

ידיעה מעניינת מספרת שהולנד שוקלת לערוך חקירה שבעקבותיה יוחלט האם חייליה צריכים לשאת באחריות פלילית בגין הטבח בסרברניצה ב-1995. כוח האו”ם שמתחת לאפו נטבחו כ-8,000 גברים ונערים במובלעת שאליה נמלטו אזרחים לאחר שהוכרזה על-ידי האו”ם כ”אזור בטוח” – היה הולנדי. ממשלה בהולנד כבר התפטרה בשל כך, בעקבות דוח שהוכן לבקשתה על-ידי מכון מחקר הולנדי. זאת על אף שההולנדים טענו תמיד שהכוח שלהם הופקר על-ידי האו”ם שלא סיפק לו סיוע אווירי בעת המקרה. כעת, מסתבר, מגיע השלב הבא. הבדיקה הראשונית, שבעקבותיה יוחלט אם לפתוח בחקירה מלאה, נערכת לבקשת קרובי משפחה של הנרצחים. אחריות פלילית אישית היא עניין שונה לחלוטין מחקירה של המדינה אודות הכשלים שגרמו למקרה.

המשך…

Read Full Post »

החלטת בית המשפט כי על ערוץ 2 למסור את המסמך המכונה ‘מסמך גלנט’ עוררה סערה בברנז’ה והתנגדות מקיר לקיר בין עיתונאים. הערוץ הודיע שלא ימסור את המסמך. בינתיים קראנו כי הוא מפקיד את המסמך בכספת בית המשפט ומערער על ההחלטה.

יתכן שההחלטה שגויה. יתכן בכלל שהערוץ הפלילי איננו זה שמתאים להפעיל בפרשה הזאת.
מותר בהחלט לחלוק על החלטת בית משפט ולהעביר עליה ביקורת. מותר אפילו להפגין נגד החלטות לא קבילות של בית משפט. בוודאי שמותר – וצריך – לערער כדי למצות את האמצעים שההליך המשפטי מאפשר. מותר וצריך לפעול בערוץ החקיקתי על מנת לשנות את החוק אם הוא בעייתי ולא מגן דיו על החיסיון העיתונאי, כפי שעולה מדבריהם של עיתונאים רבים.

המשך…

Read Full Post »