קרוא וכתוב

אחד הבלבולים הנפוצים, שאני נתקלת בו יותר מדי לאחרונה, מזהה בטעות ביקורת על פעולה כלשהי עם ניסיון להגביל אותה או לאסור עליה. יש הבדל מכריע בין ביקורת על ביטוי או על מעשה, לבין ניסיון לאיים עליו או לפגוע בו באמצעות סנקציות. הנה שלוש דוגמאות והבהרות למה שאני מכנה ‘כשל הביקורת’.

המשך…

Read Full Post »

א. “מרפאה” בקופת חולים. בחדר הכניסה לבדיקה אחות כעסנית עושה טובה וקבלה. אני מסתכלת סביבי ונדהמת לראות שמשמאל שלוש מיטות, כשעל אחת מהן מצונף חולה ישן בחלוק, מתאושש מההרדמה לאחר הבדיקה, בלי שום הפרדה. בחדר תחנת רכבת של אנשים שנכנסים ויוצאים, אני נשאלת (בעמידה) שאלות על עניינים רפואיים רגישים, כולל היסטוריה רפואית ומשפחתית, וחולה שכבודו ופרטיותו מופקרים. אני נותנת ביטוי לתדהמתי.
תוצאה 1 – האחות: “אבל גם את באת לבדיקה”.
תוצאה 2 – הווילון מוסט. מתברר שאפשר.
תוצאה 3 (אחרי שאני מבקשת מהרופאה שכשיוציאו אותי מההרדמה יסגרו את הווילון ב”חדר ההתאוששות” שכזכור הוא גם חדר הכניסה והקבלה) – הרופאה: “טוב, הוא לא ערום”. אני: “הוא לא ערום, אבל לחולים יש זכות לפרטיות ולכבוד”.
התוצאה האולטימטיווית: אני מוכרזת לא רשמית לטראבל מייקר, נהפכת לאויבת המערכת ומקבלת יחס בהתאם.

ב. מתברר שהחדר השני, שאליו עברתי עם חלוק מהחדר (“אבל הוא לא ערום”) ההומה ובו אני יושבת לרגע עם הרופאה כדי לחתום על טופס ההסכמה, הוא הוא החדר שבו מתבצעת הבדיקה הפולשנית. אין דלת בינו לבין חדר הקבלה שבו כל ההמולה שתוארה לעיל. מציבים פרגוד בד קליל ש”יחצוץ”. הפרטיות חוגגת כבר אמרנו. עכשיו גם ההיגיינה.

לא תקציבים ולא עבודה קשה. רק הסטת וילון. לשמור על פרטיות וכבוד. לזכור שהחולה הוא אדם.

ג. אני בוכה כל הדרך הביתה. אבל זה כי הבדיקה לא הצליחה וצריך לחזור עליה.

מה צריך להיות השיעור הראשון בבי”ס לרפואה

Read Full Post »

הסרט 'עדות' מביא עדויות מהכיבוש, של פלסטינים וחיילים, המועמדות באופן דרמטי על-ידי שחקנים ישראלים כולם ונמסרות בעברית. החומרים לא חדשים ולא מחדשים. הארועים שמשרטטות העדויות הללו מוכרים – אם לא אלה בדיוק אז אחרים, דומים להם – אפילו לקוראי עיתונים; ודאי למי שנחשפו פרסומים של ארגונים לזכויות אדם, שאצל חלקם מצטברות עדויות כאלה לאלפיהן. לא הסיפורים המזעזעים ביותר, אבל חלקם קשים דים. ובעיקר משרטטים תמונה יומיומית. שגרה של התעמרות.

המשך…

Read Full Post »

WE THE PEOPLES OF THE UNITED NATIONS DETERMINED

• to save succeeding generations from the scourge of war, which twice in our lifetime has brought untold sorrow to mankind, and
• to reaffirm faith in fundamental human rights, in the dignity and worth of the human person, in the equal rights of men and women and of nations large and small, and
• to establish conditions under which justice and respect for the obligations arising from treaties and other sources of international law can be maintained, and
• to promote social progress and better standards of life in larger freedom,

מחויבויות אלו – הלקוחות מתוך המבוא למגילת (צ’ארטר) האו”ם – הנחו, כנראה, את העצרת הכללית של האו"ם שכיבדה את הרודן המת של צפון קוריאה, קים ג’ונג איל, בדקת דומייה. ככה ייעשה באו”ם למי שהמשטר בראשותו ייצר, קרוב לוודאי, את הזוועות הנוראות ביותר שהתחוללו במדינה כלשהי (כן, אפילו יותר מישראל, imagine). בין היתר הרעבת מתנגדי משטר, מחנות ריכוז וניסויים בבני-אדם.

יחסית לחומרתן, מיעטו הפגיעות להגיע לתודעתנו בגלל סגירותה ההרמטית של המדינה הזאת. סגירות היוצרת עיוות מובנה בתמונה שמתקבלת לגבי פגיעות חמורות בזכויות-אדם בעולם. כתבתי בעבר על הפרדוקס הזה, שבו דווקא מדינות דמוקרטיות בעלות תקשורת חופשית “זוכות” ליותר ביקורת כי הקורה בהן חשוף לעין הבינלאומית. ואילו אלה המבצעות בשיטתיות מעשי זוועה רצחניים בלי אינטרנט זוכות לפחות ביקורת.

המסקנה לא צריכה להיות או”ם שמום. אבל כן, קודם כל, הבחנה בין ענפים שונים שלו. חלק מהגופים המרכיבים אותו ופועלים בו נשלטים על ידי יחסי הכוחות והאינטרסים של הפוליטיקה הבינלאומית. ומי שחושב שהיא נקייה והגונה יותר מזו המקומית – טועה. אבל את המערכת הענפה של אמנות בינלאומיות והוועדות המנטרות אותן, המורכבות ממומחים בתחומם – לא מומלץ לשפוך יחד עם המים הפוליטיים של העצרת הכללית, מועצת הביטחון ואפילו המועצה לזכויות אדם,  לצערי. בינתיים אין תחליף למשפט הבינלאומי של זכויות אדם, על אף יכולת האכיפה החסרה שלו, ודאי שיחסית לזאת של המשפט הפנימי. הבחנה בין המוסדות השונים של האו”ם נגזרת גם מהמעמד השונה של ההחלטות שלהם על פי מגילת הארגון עצמו. אבל למרות ואולי בגלל מעמדה ההצהרתי בעיקרו, ביקורת על העצרת הכללית ובעיקר על הצעד האחרון והמבזה שלה – לא צריכה להיחסך.

עוד בנושא:
אותי זה לא מצחיק
רכבת סיאול
רחוק מן העין

Read Full Post »

משרד הבריאות מתכוון להחמיר את הנהלים ללידות בית.
לא כל הנהלים החדשים המוצעים נראים לי בעייתיים או מופרכים על פניהם (למשל, קרבה סבירה לבית חולים). אבל ההנחה העומדת בבסיסם, והנאמרת מפורשות, היא ש"ככלל, יש להעדיף ביצוע לידות בחדרי לידה בבתי חולים מוכרים ומורשים". יש בקיאים ממני בנושא, שיציעו נתונים אודות הסיכון שיש בלידה בבית חולים (לא המקום הכי בטוח והיגייני בעולם, ככלל) לעומת לידה ביתית. חלקם מתבטאים בכתבה. השאלה היותר מעניינת, ומטרידה, היא מהי המוטיווציה המסתתרת מאחורי היוזמה. על-פי מבקריה, ההתנגדות של הממסד הרפואי ומשרד הבריאות ללידות בית נובעת מטעמים כלכליים. בתי-החולים מקבלים עבור כל יולדת סכום נכבד למדי, מה שגורם להם להתחרות על היולדות. נראה שזהו התחום היחיד כמעט שבו קיים חופש בחירה גדול ברפואה הציבורית, המשחק בהחלט גם לטובת היולדות. אבל חופש בחירה צריך לכלול גם את האופציה ללדת מחוץ לבית חולים.

המשך…

Read Full Post »

זה לא הזמן לביקורת. עכשיו צריך להתאחד מול הכוחות שמאיימים באמת על הדמוקרטיה. חשבון נפש? בחינה של עצמנו? תיקון אם צריך? כן, זה תמיד טוב. אחר כך. מין "אחר כך" שאף פעם לא מגיע, משום מה. כמו שלנשים אומרים תמיד "זה לא הזמן". חכו. אחרי ש…: אחרי שנגמור עם הכיבוש; אחרי שהמחאה ה"חשובה" תצליח. כשעסקתי במנטרה זה לא הזמן בהקשר של הביקורת הפמיניסטית על מחאת הקיץ, כתבתי: "ל'זה לא הזמן' יש תשובה אחת, חדה מתמיד הפעם: הזמן הוא עכשיו!". המחיר שמשלמות נשים על התפיסה הזאת אולי יותר ברור. אבל מה עם "זה לא הזמן" לבקר את השמאל המאוים, את בית המשפט, את ארגוני זכויות האדם הנדחקים לפינה? ובכן, אותו דבר. כי מנסיוני, "זה לא הזמן" אומר שאף פעם הזמן לא יגיע. ודווקא כדאי שכן.

המשך…

Read Full Post »

על מה המהומה? הביקורת על הביקורת על הצעת החוק לתיקון לשון הרע התחלקה פחות או יותר לשתיים. האחת, ביקרה את התקשורת על הבורות שגילתה לגבי הצעת החוק עצמה. טענתה של השנייה היתה שלמי שעושה מלאכתו נאמנה, כותב אמת ובודק את דבריו – לא צפויה שום בעיה. “החוק לפרסום האמת”, הפליג ראש הממשלה בתארו אותו, בהגזמה מקבילה לאלה שכינו אותו "חוק ההשתקה". לשתי הביקורות משותפת הטענה נגד הניפוח ההיסטרי של הסיקור התקשורתי את הצעת החוק.

אפשר בהחלט להצטרף להערכה שהתקשורת לקתה בהיסטריה קלה בסיקור של הצעת החוק לתיקון לשון הרע. עצם כינויה "חוק ההשתקה" – לא בטורי הדעה אלא בידיעות החדשותיות(!) – היא ראיה מספיקה. כן, התקשורת היא שטחית, רדודה ופשטנית, עד כדי בורות לעיתים, צהובה ופאניקרית. מה עוד חדש? לא משהו שלמדנו ביומיים האחרונים. ובנוסף, היא מקימה כאן קול צעקה כי מדובר גם בה עצמה.

הביקורת השנייה המופנית למבקרים את הצעת החוק היא טענה שגורה כאשר מבקשים להגביל זכויות ובה אני מבקשת להתרכז. כשמדובר בזכות לפרטיות מספרים לנו שלמי שאין מה להסתיר אין בעיה. כשמדובר בזכות לחופש הביטוי (וחופש המידע) – שלדוברי אמת אין בעיה. אבל למשמיצים – להם לא תהיה תקומה. ולמה שתהיה, באמת. ובכן, כרגיל, לא זאת באמת הבעיה. אלא האפקט, ההשפעה של חוקים כגון אלה. וזאת הסיבה שאני כותבת את הפוסט הזה, כחלק ממחאת הבלוגרים.

המשך…

Read Full Post »

כמה שווה באמת סולידריות

רוח בלהות מהלכת על פני הארץ. עוד מעט ולא נכיר את פניה. הצעת חוק אחרי הצעת חוק מפוררת את המרקם העדין, בסופו של דבר, של הדמוקרטיה. מקעקעת את עקרונות היסוד שלה. מערכת הבריאות קורסת אל מול פניו של ראש ממשלה אדיש, שבשבילו כולם ברגים בני החלפה.

הגל העכור הזה מביא לתחושת יאוש אצל אנשים שהמדינה והדמוקרטיה יקרות ללבם. אנשים שמוצגים – היום יותר מתמיד – כאויביה. רק כי הם מבקשים לשמור על עקרונות יסוד של שוויון, של הגנה על זכויות האדם של כולם, של תקשורת חופשית ושל רשות שופטת עצמאית.

המשך…

Read Full Post »

התדרדרות מדאיגה נרשמת לאחרונה במעמדן של נשים בזירה הציבורית. בצה”ל חיילים מסרבים לשמוע שירת נשים וחיילות המצוות לחגוג במתחם נפרד בשמחת תורה. הפרדה באוטובוסים בשכונות חרדיות בירושלים ובמדרכות במאה שערים (וגם בקופות חולים מסוימות בעיר הקודש, כמו מאוחדת ברוממה); סירוב לפרסם כרזות שבהן מופיעות נשים בעיר או חיתוך/ריטוש של ראשן מתוך הכרזה. על בית שמש כתבתי כאן. בקרוב אצלכם.

אתמול הגיע עוד שלב. בטקס ממלכתי של משרד הבריאות, שבו הוענקו פרסים על חיבורים בתחום הרפואה וההלכה, לא הוזמנו לבמה שתיים מזוכות הפרס – נשים בעוונותיהן – כדי לקבל את הפרס. הן גם הושבו בזמן הטקס ביציע נפרד. פעם ראש העיר החרדי של ירושלים לא לחץ את ידיהן של כלות פרס ישראל בטקס ממלכתי. היום כבר מושיבים אותן בעזרת נשים. ומחר? כיד הדמיון הרעה עליכם.

המשך…

Read Full Post »

ארגון משפחה חדשה עושה עבודה חשובה. באתר האינטרנט שלו נכתב שהוא הוא "פועל להכרה ערכית וחוקתית במשפחה, לרבות, כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. הארגון מסייע לכל מי שחפץ לבנות זוגיות, הורות ומשפחה".

לאחרונה פצחה ‘משפחה חדשה’ בקמפיין חדש בדבר הזכות להיות הורה ובפונדקאות כדרך להגשים זכות זאת. במסגרת זו הפיק הארגון סרטון וידאו – “פונדקאות- כי להיות הורה זאת זכות” – שניתן לצפות בו בסוף הפוסט. באימייל הנלווה שנשלח לרשימת הדיוור שלהם נכתב בזו הלשון:

המשך…

Read Full Post »